אור הישר (ירושלמי) נט

דר"י ור"ע בסנהדרין נ"א ע"ב דר"ע אמר ישמעאל אחי בת ובת אני דורש א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא לזו לשריפה ע"ש, ולפ"ז שפיר הקשו הכא עד כדון כר"ע י"ל דכמו דדריש התם וי"ו דובת כמ"כ ידרוש כאן וי"ו דופקדו אבל לר' ישמעאל דלא דריש וי"ו מניין, וע' תוס' מנחות נ"א ע"ב ד"ה וי"ו לא דריש ומש"כ שם עה"ג. פרק תשיעי

ה"א ר' יהודא בן פזי בשם ר' זעירא חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשה לו נסים וחיה, ע' בת' דבר אברהם סי' ה'

שם אמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה ודברי ר' יהודא בעריפה כו', ע' בחידושי באר שבע למכילתין בריש פרקין ד"ה שנאמר

ה"ב נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין, ע' בת' דבר אברהם סי' ו'

שם שני הרוגין זה ע"ג זה סבר רב שהן עורפין א"ל אין עורפין א"ל למה א"ל התחתון משום טמון והעליון משום צף כו', ע' בס' נר אהרן סי' ה' וע"ע באור שמח פ"ט ה"י מה' רוצח

שם לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה, ע' הרחב דבר ס"פ שפטים

ה"ג ומאיין היו מודדין רא"א מטיבורו ממקום שהוא נוצר ר"ע אומר מחוטמו ממקום הכרת פנים ואייתי כיי דמר רב יהודא בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם כו', וקשה בשלמא ר"א דאמר מטיבורו שפיר יהיב טעמו דממקום זה הוא נוצר, הרי דזה חשיבותו מתולדתו ולכן גם בהעדרו מן העולם עלינו להתחשב עם המקום שממנו נוצר, וגם ר"ע אם היה נותן נימוקו משום דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ולזאת נחשב מקום זה עיקר חיותו למדוד משם, הוה ניחא, אבל כדיהיב טעמו שזהו הכרת פנים הרי זה שייך רק לעדות העדים על הכרת גופו, להעיד שזהו בעלה של זו להתירה לינשא כדתנן ביבמות ק"כ ע"א, אכן מה ענין לקבוע מקום זה למדידת עגלה ערופה

לכן נ"ל דבהכרת פנים החוציי נראה כח החיוני והרגשותיו הפנימיים, ולהכי נקרא פנים אע"פ שהוא בחוץ, משום שממנו ניכרין כחותיו הטמונים פנימה, וזהו מה שפירש"י בישעיה ג' הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם ע"ש והיינו מאי דמסיק בירושלמי ואתיא כיי דמר רב יהודא בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם כו', ולהכי החליט ר"ע דמשם הוא מקום המדידה כנ"ל

ה"ד היה שוה כל מקום שדרכו ליתזו גוף אחד הוא ואם לאו הראש הזה אין לו גוף והגוף הזה אין לו ראש, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי' ט"ל

ה"ה ת"ל אשר בה מום המומין פוסלין בפרה אין המומין פוסלין בעגלה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ב'

שם ר' הושעיה בעי ניתני חחורש מקום עריפתה של עגלה הרי תשעה כו', ע' מכות כ"ב ע"א ובתוד"ה מתקיף

ה"ו רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג כו'. ע' העמק דבר ס"פ שפטים בפסוק וענו ואמרו

שם א"ר שמואל ב"ר יצחק עד שהיא בחיים היא קדושה מתניתא אמרה כן תצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה, ע' אור שמח פ"י ה"ז מה' רוצח

ה"ז ניתני עד אומר ראיתי את ההורג אשה אמרה לא ראיתה אשה אמרה ראיתי ועד אומר לא ראיתה כו', ע' תוי"ט לעיל פ"ו מ"ד ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז

ה"ח משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה כו', בת' דבר אברהם ס"ס ד' דקדק הלא בדבר רחוק המציאות לא שייך לשון בטלה ע"ש, ולדעתי לא על המציאות היתה כוונת המשנה, אלא על דין התורה השייך אל המציאות אמרו שבאם היה דבר כזה במקרה, לא היה מקום לקיים הדינים הכרוכים בזה בפועל ובמעשה. דהא קרא כתיב לא נודע מי הכהו ועתה נודעו הרוצחים, ויש לדייק כן ברש"י דמשנתנו ע"ש

ה"ט והיתה האשה לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלום לא בזמן שעמה פרוצים, ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק בתוך עמך

שם ונקה האיש מעון אימתי האשה נושא את עוונה בזמן שהאיש נקי מעון, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' ג'

ה"י אמרו על ר' יהודא בן בבא שהיו כל מעשיו לשם שמים אלא שגידל בהמה דקה וכך היה מעשה פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח כו'. הנה בב"ק ד"פ ע"א הובאה ברייתא זו בלשון מעשה בחסיד אחד ושם ק"ג ע"ב אמרו דכל היכא דנקטו בהאי לישנא הוא או ר' יהודא בן בבא או ר' יהודא ב"ר אילעאי, והנה זה יתכן היכא דגם לחכמי הש"ס נפל הספק אצל מי מהם היתה המעשה, משא"כ הכא דמבואר להם שהיה בר"י בן בבא מדוע קבעו בשם מעשה בחסיד אחד באופן שנוכל להסתפק אולי היה בר"י ב"ר אילעאי, זולת אם נימא דלחכמי א"י היה ידוע שהמעשה היתה בר"י בן בבא אבל לחכמים הבבליים היה מסופק ולכן אמרו מעשה בחסיד אחד וכדמשמע קצת בתמורה ט"ו ע"ב אולם ג"ז דחוק

שם ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד. ע' ש"ק מה שהקשה ע"ד המהרש"א ומה שכ' על דבריהם בס' תורת רפאל ה' שבת סי' ל"ח.