אור הישר (ירושלמי) נז

ה"ב ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אפילו עבד אפילו שפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ, ע' נחל יצחק סי' ל"ה דף נ"ט ע"א

שם ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה כתובתה ר"ע אומר כשם שעד אחד נאמן לטמאותה כך עד אחד נאמן להפסידה כתובתה כו', ע' עמק יהושע סי' י"ז ובת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' סמ"ך ובנחל יצחק סי' ס"ט ענף ב' ובת' אחיעזר ח"א סי' ה'

שם ר' בון בר חייה בעי חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת כו', ע' בת' אחיעזר ח"א סי' ו' ובס' קובץ הערות סי' כ"א

שם אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' י"ח ובעונג יו"ט סי' קע"ב וע"ע ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ז ובקובץ הערות סי' מ"א

שם נסתרה בפני שנים אמר אחד אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה עליה כהן התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא, ע' עמק יהושע סי' ד'

ה"ג דתני ר' יוסי ב"ר יהודא אומר משום ר' לעזר מקנא לה ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים, ע' לעיל פ"א ה"א ובמפרשים שם ובבבלי ד"ב ע"ב ובתוס' שם ד"ה מ"ט

ה"ד כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז ושם ח"ב סי' סמ"ך

שם שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' ו'. פרק שביעי

ה"א אלו נאמרין בלשונם, הנה במשנה שבמשניות ובבבלי הגרסא נאמרין בכל לשון וכ"ה גרסת רש"י שם. רק התוס' גרסי בלשונם, וע' תוי"ט וביד המלך על הרמב"ם פ"ב ה"י מה' ק"ש ובחידושי באר שבע בסוגיין

שם כתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהיא שומעת דברי ר' יאשיה כו', ע' בת' דבר אברהם סי' ל"ד

שם רבי אומר אומר אני ק"ש אינו נאמר אלא בלשון הקדש מ"ט והיו הדברים האלה ר' לוי בר חיתה אזל לקיסרין כו', ע' בת' הריב"ש סי' ש"צ וסי' שצ"א

ה"ב חליצה כיצד וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלה"ק ר' יהודא אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה. ובגמרא תני בשם ר' יודא כ"מ שנאמר בלשון הזה ענייה ואמירה ככה וכה הרי הוא בלשון הקדש, והנה בבבלי ל"ג ע"א הקשו על רבנן דדרשי חליצה מג"ש האי ככה מאי עבדו ליה ומשני מיבעי להו לדבר שהוא מעשה מעכב ור' יהודא מכה ככה ורבנן כה ככה לא משמע להו, וקשה הלא הכא קאמר ר' יהודא בהדיא דכ"מ שנאמר ככה וכה הרי הוא בלשון הקדש משמע דהוראה אחת לתיבת כה כמו לתיבת ככה, והנה קאמר ר"י בבבלי ל"ח ע"א גבי ברכת כהנים הרי הוא אומר כה עד שיאמר בלשון הזה. וכתבו התוס' שם אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה ע"ש, ולפ"ז לרבנן ניחא דילפי עיכובא דמעשה מככה דכה לא משמע להו למילף מיניה אבל לר"י מאי האי דמשני דהו"ל למכתב כה וכתיב ככה. הלא אצלו כה וככה שוין, וי"ל דניהי דלשון כה מורה לדידיה לעיכובא היינו דוקא לענין קרייה כמו ברכת כהנים או לאמירתה דחליצה ככה יעשה לאיש, אבל למעשה דחליצה גם ר"י ס"ל דדוקא ככה מעכב ולא כה, וממקומו הוא מוכרע לאמר כן דאלת"ה אלא כה וככה לגמרי שוין למילף מינייהו, א"כ הכ"ף הראשון לר"י מיותר לגמרי דבתיבת ככה נמצא תיבת כה, ובהכרח דלר"י כה אתא לעיכובא דקרייה דדיבורא בעלמא היא, וככה היא בנוגע למעשה, וע' רש"י יבמות ק"ד ריש ע"ב

ה"ג א"ר אלעזר ב"ר שמעון נטיתי לספרי כותים כו', בבבלי ל"ג ע"ב תנינא בשם ר' אלעזר ב"ר יוסי

שם דר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו כו' ע' ספרי ר"פ שלח ובזרע אברהם והתוה"מ מה שהאריכו בזה ובת' שיבת ציון סי' מ"ח ובאור שמח פ"י ה"ד ממאכא"ס

ה"ד עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו א"ל כן א"ר יוחנן משום ר' שמעון כו', בתוס' סוטה ל"ז ע"ב בד"ה ר"ש בן יהודא הגרסא רבי ישמעאל

שם עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף, ע' העמק שאלה בקונטרס פתח העמק לס' במדבר סי' ז'

שם אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד כדי שיהיו כ"ה מיכן וכ"ה מיכן והלא אינן אלא מ"ט א"ר יוחנן בנימין דותולדותם מלא, ע' בת' כנסת יחזקאל סי' א'

שם א"ר יוחנן בנימין היה חציו, בן מיכן ימן מיכן, ע' משך חכמה לפ' תצוה בפסוק ששה משמותם

ה"ה נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניח יהושע תחת כפות