אור הישר (ירושלמי) נו

שם תמן טעמייהו דב"ש אומרים הביא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי' ל"ז ובנחל יצחק סי' ס"ט ענף ג' ובאור שמח פי"ז ה"א מה' אישות ושם פכ"ד ה"ד

שם קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו, ע' אור שמח ס"ה עבודת יוה"כ

שם התיבון הרי אלמנה לכהן גדול הרי היא ראויה להזריע זרע שנייא היא דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו, ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ז וע"ע בשעה"מ ה' ע"ז ספ"ו

ה"ב א"ר יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלים שלשה הם שאם בקשו למחול מוחלין להן ואלו הן סוטה ובן סו"מ וזקן ממרא. והנה אהא דסוטה עד מתי ביד הבעל למחול פליגי בזה בבבלי כ"ה ע"א רב אחא ורבינא ח"א קודם סתירה מחול לאחר סתירה אינו מחול וח"א לאחר סתירה נמי מחול, והרמב"ם פ"א ה"ז מה' סוטה פסק דוקא קודם סתירה מחול ולא אח"כ וכה"ג בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט' ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ז, אבל דעת התוס' בסנהדרין פ"ח סוף ע"א דעד שנמחקה המגילה בידו למחול, וע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' י"א

ה"ג לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבא, ע' תוס' סוטה כ"ו ריש ע"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ב' ובת' משיב דבר ח"ג סי' ט"ז וסי' י"ט וע"ע בח"ס אה"ע ח"א סי' ל"ג

שם הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית דר"מ וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג

שם רבי מר עוקבא הורי בארבלי עשרים וארבעה חודש ואפילו מת התינוק, ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' ה' וסי' וי"ו

שם היו לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ב ובנועם ירושלמי חלה פ"ג

ה"ד ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין כו' מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון כו', ע' אור שמח פ"י ה"א מה' אישות ושם פ"נ ה"ב מאיסורי ביאה

ה"ה בני ישראל וקנא וישקינה גזה"כ היא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו כו' אפילו מקצת אשתו, ע' לעיל בריש פרקין ובת' באר יצחק חא"ח סי' א'. פרק חמישי

ה"א כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל. ע' מל"מ פ"ו הי"ט מה' יבום

שם מעתה גירש יהא מותר בה תיפתר שהיה הוא שוגג והיא מזידה ובדקו אותה ולא בדקו אותו כו', ע' תוס' סוטה ר"פ כשם ובת' כנסת יחזקאל סי' ס"ז ובת' חיים שאל ח"ב סי' ה'

ה"ב ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו

שם הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו כנף תחילה ובשר קדש שני כו', עמש"כ בחידושי על תנ"ך בדברי הנביא חגי

ה"ג רבי אליעזר בנו של ריה"ג כו', וכ"ה הגרסא ג"כ בגמרא הכא, אבל בבבלי כאן במשנה הגרסא ר' אלעזר בלא יו"ד, וכה"ג בתוספתא שילהי ערכין, אולם בבבלי עירובין נ"ו ע"ב גריס רבי אליעזר ב"ר יוסי

שם ר' בא בשם ר' יהודה ר' זעירא בשם ר' עוקבא אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה, הנה הכא משמע דאמוראים חידשו להאי דינא, וקשה הלא סתם משנה היא בעירובין נ"ז ע"ב

ה"ד מה ת"ל לאמר לאמר לדורות כו'. ע' משך חכמה לפ' יתרו בפסוק וידבר אלקים

ה"ה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאת אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעט אין ירא מבעט, וכ' בפ"מ דעל יראת רוממות אמרו ע"ש, אבל בק"ע פי' על יראת העונש, וכן פירש"י כ"ב ע"ב ד"ה מיראה, וע' מה שהאריך בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ד'

ה"ו אימתי היה איוב רשב"ל בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה הדא הוא דכתיב איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב את עוץ בכורו, וכ' בק"ע דבכורו לשון חשיבות וזהו שהוגד לאברהם שעוץ בכורו של נחור ע"כ, וקשה דא"כ מדוע קאמר בר קפרא בלשון שהיה בימי אברהם, ואכתי לא ידעינן מי היה, הי"ל לאמר איוב בן אחיו של אברהם היה והוה ידעינן נמי כל יחוסו עד אדם הראשון, כיון דלפי פירושו היה איוב בן נחור אחי אברהם וממילא הוה ידעינן דבימיו היה. פרק ששי

ה"א ר' אבא מרי בעי תמן אמר חזקיה ר' אבהו בשם ר"א כ"מ ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין, ע' תוס' יבמות מ"ב ע"ב ד"ה סתם ושם מ"ד ע"א ד"ה דילמא ובת' הרשב"א סי' קי"ד וביד מלאכי סי' תצ"ט ובחו"י סי' צ"ד.