אור הישר (ירושלמי) נד

בק"ע משל בעלה או משל צבור ע"ש ולפ"ז כדפשיט דבאין משירי הלישכה משמע דפשיטא ליה דהאי משל צבור היא שירי הלישכה, דאל"ה הוה ליה לפרש גם בעצם הספק של הגמרא אי משל בעלה או משל צבור או משירי הלישכה, ובע"כ דס"ל דשל צבור היא שירי הלישכה, ובפ"מ מפרש משל מי הן באין משל צבור או משירי הלישכה ע"ש, משמע דפשיטא ליה דשל צבור אינה שירי הלישכה, והשתא לפ"מ דלמר פשיטא ליה לחד גיסא ולמר לאידך גיסא קשה אתרווייהו מדברי התוס' ד"ח ריש ע"ב דמספקא להו אי משל צבור הוא משירי הלישכה, דאי הוה פשיטא להו דהיינו הך מדוע לא יפרשו דשל צבור דאמרו בסנהדרין הוה נמי משירי הלישכה כדהכא, ועכ"פ היה להם להזכיר לדברי התוס'

ה"ז שמואל אמר פורשים מן המזנה ואין פורשין מבתה ואתיא כיי דמר ר' יוחנן אשת איש שזינתה הוולדות לבעל מפני שרוב בעילות מן הבעל, הנה ר' יוחנן לטעמיה בבבלי כ"ז ע"א דקאמר ישא אדם בת דומה ואל ישא אדם דומה שזו עומדת בחזקת כשרות כו' פי' דרוב בעילות אחר הבעל כרס"ל הכא, אמנם לשמואל קשיא דאיהו ס"ל התם דישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה והכא קאמר איפכא דמזנה גרועה מבתה, ותו דלפ"מ דס"ל לשמואל הכא כר' יוחנן דרוב בעילות אחר הבעל א"כ לא באה כלל מטיפה פסולה דרובא דאורייתא, ולהכי קטלינן למכה אביו ע"פ האי רובא כדאמרינן בחולין י"א ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

ועוד איכא למידק ע"ד הפ"מ דמפרש בטעמא דשמואל דאמר פורשים מן המזנה ואין פורשין מבתה כדאמרינן ישא אדם בת דומה ולא ישא דומה ע"ש, הלא מסקנא זו היא נגד דעת שמואל שם. ואיך נוכל להעמיס פירוש זה בדברי שמואל וצ"ע

ה"ח כתיב ויבאו עד כרמי תמנתה א"ר שמואל ב"ר יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים כו', ע' משך חכמה פ' קדושים

שם כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל מ' שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל כ' שנה כו', וכ' בק"ע פסוק של ארבעים שנה לא נמצא בספרים שלנו, וע"ע בציון ירושלים ובבבלי ד"י ע"א ובת' מהר"י מינץ סי' ח'

שם על ידי שעשה דמן של נערים שחוק יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, ע' אור שמח פ"א הי"ג מרוצח

ה"ט א"ר יוחנן פסוק זה ברוה"ק נאמר ותתצב אחותו ראיתי את ה' נצב על המזבח כו', יל"ד מדוע לא הביא הפסוק הקודם בשמואל א' ויבא ה' ויתיצב, כדדריש ר' יצחק בבבלי י"א ע"א, ועוד הרבה שינויים בדרשה זו ע"ש וצ"ע

ה"י הלא היא כתובה על ספר הישר תרין אמורין חד אמר זה ספר בראשית וחרנה אמר זה חומש הפקודים כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' י"ג

שם אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה מה ת"ל גס עלה אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו, בכפתור ופרח פ"י מסיק ואף דינה נטלוה וקברוה בארץ כנען כי למצרים הלכה ושם מתה כו' ע"ש

שם תני בשם ר' יודה אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד כו', ע' כפתור ופרח פמ"ז. פרק שני

ה"א ארבעה מחו"כ מפרישין עליהן שלא מדעתן כו' שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. ע' אור שמח פי"א ה"ג משגגות

שם קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה, ע' בס' המנהיג ה' גיטין ס"ס קנ"ב ובח"ס חי"ד סי' קמ"ד

שם וחרשת אין את יכיל דכתיב ואמרה האשה אמן אמן, ע' אור שמח פ"ג ה"ב מאסו"ב ובעמק יהושע ח"ב דרוש ח'

שם ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל מנחת מנחת מה מנחת שנאמר להלן שעורין אף כאן שעורין. ע' ספרא נדבה פרשה י"ג ובהתוה"מ שם סי' קמ"ט

ה"ב ולמה מים ועפר וכתב מים ממקום שבאת עפר למקום שהיא הולכת כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון, ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק והקריב אותה הכהן

ה"ג מאן דמר בין תנינן בין שבועות מעכבין אית ליה חוקה תורה מעכב ומאן דמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין לית ליה, ע' לעיל רפ"ק ובתוס' י"ז ע"ב ד"ה קודם ובסנהדרין מ"ט ע"ב ד"ה אף סדר

ה"ד לוי בר סיסי בעא קומי רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים א"ל זה שאלה א"ר יוסי אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה ניתנה כו', ע' בחידושי הגר"ח הלוי פ"א הי"א מה' תפילין ובת' עין יצחק חא"ח סי' ה'

שם כמה אותיות כתוב בה ויהא שלא לצורך ויהא חייב תני ר' חנין בש"א אחת ובה"א שתים כו', ע' אור שמח פ"ו ה"ג מיסוה"ת

שם וכתב יכול בדיו ובסיקרא ובקומוס ובקלקנתום ת"ל ומחה או מחה יכול במשקים או במי פירות ת"ל וכתב הא כיצד כתב שהוא יכול להמחות ואיזו זו