אור הישר (ירושלמי) נב

שם ר' תנחום בר פפא שלח שאל לר' יוסי תרין עובדין מן אלכסנדריאה אחד בפנויה ואחד באשת איש בא"א שלח כתב ליה לא יבא ממזר בקהל ה' בפנויה שלח כתב ליה כו', ע' אור שמח פט"ו ה"ג מאסו"ב

שם גר שמל ולא טבל ה"ז כשר שאין גר שלא טבל לקירויו וקשיא עלת לו טומאה קלה מטומאה חמורה א"ר יוסי בי ר' בון כיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלת לו, ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ב' ובאור שמח פי"ג ה"ט מאסו"ב

שם יעקב איש כפר גבורייא אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזר ברא דארמייתא בשבתא כו', ע' פסיקתא רבתי פי"ד ס"ט

הי"ג ר' סימאי הורי בכפר ספורייא הלכה כר"ט, ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ב

שם תני משום ר"מ יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בנים הרי גוים כו', ע' אור שמח פט"ו ה"ו מאסו"ב. פרק רביעי

ה"א ניחא תמן דכתיב הציבי לך ציונים הכא מה אית לך כמ"ד מאיליהן קבלו את המעשרות, ע' נועם ירושלמי שביעית פ"ו

שם דר' יודה אמר ארבע קהילות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראלים קהל גרים והכתיב לא יבא פצוע דכא בקהל ה' פסולי גוף אינון. ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ד'

ה"ב דא"ר אבא אחוי דר' אבא בר זבדי בשם רב תינוק כ"ז שהוא מושלך לשוק או אביו או אמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך ב' עדים אביו ואמו כב' עדים הן, ע' אור זרוע ח"א סי' תרנ"ז

ה"ג דברי ר' יהודא ממזר לא ישא ממזרת כדי שיכלו ממזירין מן העולם כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ע"ב

שם רב יהודא בשם רב הלכה כר' לעזר דברי חכמים ר' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק לא יבא ממזר בקהל ה' בקהל ברור אינו בא בא הוא בקהל ספק. ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ד'

ה"ד חד כהן אתא לגבי ר' יוחנן אל עבדית מתניתא נשאתי אשה כהנת ובדקתי אחריה ארבע אמהות שהן שמונה א"ל אין הוא עיקרא לקי מן ראשה מן מודע לך, ונראה דרמז ליה כעין דאמרינן בבבלי ע"א ע"ב דאמר עולא לרב יהודא אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב נשים בציון ענו כו', ור' יוחנן גופיה דהכא לטעמיה התם דמיקל בבדיקת יוחסין כדא"ל לזעירי ע"ש, וכל הני דמקילי סברי כחכמים דלקמן דכל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה וא"צ לבדוק אחריהן ע"ש

ה"ה מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתמנהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך, וכן דרשו נמי בבבלי ב"ק פ"ח ע"א מקרב אחיך ממובחר שבאחיך, ומשום דרשה זו הרג הורדוס כל חכמי ישראל כדכ' התוס' בב"ב ד"ג סוף ע"ב, דדייק מאן דריש מקרב אחיך רבנן. הלא דרשתם זו גרמה לפוסלו מן המלכות, וע' בתוס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה כיון ובמש"כ בחידושי שם ולתוס' סוטה מ"א ע"ב ד"ה אותו היום

ה"ו תני בשם ר"ש גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה מ"ט וכל הסף בנשים וגו' החיו לכם ופנחס עמהם וכו', ע' נדה מ"ה ע"א ובת' הרשב"א סי' אלף רל"א ובמל"מ פי"ז הט"ו מאיסורי ביאה ובדורש לציון דרוש ז' ובמשך חכמה לפ' ואתחנן בפסוק לא תתחתן בם

ה"ז תמן תנינן האומר בני זה נאמן ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולא מתניתא היא כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ג ובאור שמח פ"ב הי"ד מה' נחלות

שם דילמא על דר' יהודא איתאמרת דר' יודה אומר נאמנין עליה כו', ע' בת' עין יצחק חאה"ע סי' ז'

שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו כו', ע' בת' משיב דבר ח"ג סי' ח'

שם תני נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן אי זהו גדול ר"ז אמר כל שיש לו אשה ובנים ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה, ע' בס' אור גדול דף ל"א ע"א ובאור שמח פ"ג ה"א מה' יבום

ה"ח ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומרא דעריות, ע' בס' אור גדול דף ס"ב ע"א ובאור שמח פ"ט ה"כ מה' אישות

ה"ט ר' אבהו בשם ר' יוחנן איש ואשתו עשו אותן כשני עדים חזקה אין שותקת על בני חברתה, נראה דאיהו נמי איירי בכרוכין אחריה כדאוקי בבבלי, וזהו כוונתו אין האשה שותקת על בני חברתה לסבול טרדתם במה שכרוכים אחריה, ולכן מחזקינן שהם ודאי בניה, אכן יל"ד אם הם כשני עדים מדוע צריך לדון מצד הסברא של חזקה דאין אשה שותקת כו', ואם אנו דנין ע"פ החזקה הלא עדותן מיותרת, עוד איכא למידק דבגמרא הלשון בכרוכים אחריה, ולשון הרמב"ם פ"כ ה"ו מאסו"ב ובא הוא והיא ובנים כרוכין אחריהן וצע"ק וע"ע בת' באר שבע דפוס ווארשא דף קי"א ע"ב

ה"י תני איש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר אשתי היא והיא אומרת בעלי הוא אין הורגין עליהן משום אשת איש הוחזקו הורגין עליהן משום אשת איש כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' נ"ד ובת'