אור הישר (ירושלמי) לט

הכא דהנזיר גופיה הביא כל השלש בהמות כבשה וכבש ואיל לקרבנותיו, דמהות כל בהמה תפרש לעצמה על מה היא באה לשם הנזיר המביאה, בודאי דנוכל לסמוך על דעת הכהן המקריבן, ואיך הוו בעו מימר דוקא כשפירש בתוך ביתו. ורשב"ג גופיה מאי קמ"ל דכל אחת מקריב לפי מה שהיא ראויה, וה"ג תניא בעירובין ל"ב ע"א האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב משום חזקה דרב שמעיה דאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר ע"ש, הרי דהכהנים נכנסו תחת הבעלים לא רק בהקרבתן כי אם גם בהפרשתן, וה"נ אמרינן גבי קומץ במנחות כ"ד ע"ב קומץ בדעתא דכהן תליא מילתא וכהן כי קא קמיץ אעשרון קא קמיץ, וע"ש ק"ו ע"א וצ"ע כעת

ה"ט הא כיצד חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש, ע' אור שמח פ"ו הי"א ממאכא"ס

שם תני ר' חזקיה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפילו מאה מותר, ע' אור שמח פט"ו הט"ז ממאכא"ס

שם רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני תורת הנזיר בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים דאמר רב בנזיר שיש לו כו', ע' עמק יהושע סי' ג' ובאור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום

ה"י ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים, וכ' המפרשים תגלחתו כשרה דהא אם גילח על אחת משלשתן יצא ע"ש, ואין להקשות א"כ הלא משנה יתירה היא וכבר תנינן לה לעיל ואם גילח על אחת משלשתן יצא, די"ל דהכא מיגרע גרע דהתם היו השנים שלא גילח עליהם זבחים כשרים, משא"כ הכא שהם פסולים והוא גילח על שיתופן והוה אמינא דשדו תיכלה בכולהו להפסיד על ידן הכשר תגלחתו, להכי אשמעינן דמ"מ תגלחתו כשרה רק יביא שאר הזבחים להקריבן כדי למלא מקום הפסולין

הי"א מחלפא שיטתיה דר"א תמן הוא אמר לא סתר אלא שלשים וכא הוא אמר אכן ר' יוחנן אמר סותר כל קרבנותיו כו', ע' אור שמח פ"ג ה"י מנזירות ופ"ו ה"א שם

שם ולא ר"א היא ור"א שמותי הוא דתני נזיר ומירט בש"א צריך להעביר תער על ראשו כו' הנה הכא קאמר מצד הסברא ומפני דהוא מתלמידי ב"ש. אולם בבבלי מ"ו ע"ב הורה ר' פדת דר"א בע"כ ס"ל בזה כב"ש, דכמו דב"ש ס"ל בנזיר ממורט דאין לו תקנה כמ"כ ס"ל לר"א באין לו בהן יד ורגל דאין לו טהרה עולמית. פרק שביעי

ה"א כי קבור תקברנו מיכן שאין נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו, ע' בת' דבר אברהם סי' ה'

שם כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דר' יודן נשייא דחף ר"ח לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה, ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פי"ח

שם במיתתן עשו אותן כמת מצוה, ע' בת' חיים שאל סי' ע"ח

שם מחו שיטמא כהן גדול לנשיאות כפים כו', ע' מעין החכמה דף פ"ג ע"ב

שם עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן ואפילו בטומאה שהוא מדבר תורה מן מה דא"ר זעירא גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בל"ת שעה אחת הדא אמרה ואפילו בטומאה שהיה מד"ת, ע' עמק יהושע סי' ב'

שם המוצא מת מצוה ה"ז מיטפל בו וקוברו במקומו אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום כו' ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים

שם לוי וישראל יטמא ישראל ולא הוא לוי הוא ישראל א"ר אבין בשעת דוכן שנינו, ע' בחידושי באר שבע להוריות י"ג ע"א

שם הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ'

שם אתיא דר"א כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' צ' סק"ג ובאור שמח פ"ג ה"ב מעבודת יוה"כ

ה"ב רבי ינאי אמר, או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו

ה"ג רבי ירמיה בעי אם לשרוף אפילו על ספק דבריהן שורפין כו', ע' בש"ק לירושלמי שבועות פ"ב ה"א ד"ה סככות ופרעות

ה"ד תמן תנינן שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב כו', ע' מה שהאריך בזה הר"ש רפ"ק דאהלות. פרק שמיני

ה"א שנים אומרין נטמאת והוא אומר לא ניטמאתי שניהן נאמנין ממנו דר"מ וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו כו', ע' בת' ברית יעקב סי' ע"ח

שם אמרו לו אם ירצה לאמר מזיד הייתי בשפחה חרופה מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב שיכול לומר לו היערתי אבל לא גמרתי כו', ע' אור שמח פכ"ד הי"ט מה' אישות

שם תנאי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני כו', ע' באור שמח ס"ה יבום

שם אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קמ"ד ובחאה"ע קמא סי' ע"ז

שם אבל אם היה זה נזיר שלשים יום וזה נזיר מאה ממתינין לו עד מאה, ע' אור שמח פ"ו ה"ה מנזירות

שם שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה בתוך שלשים יום האחרונים לוקה כו', בנועם ירושלמי ריש ברכות משבש לשון הירושלמי