אור הישר (ירושלמי) לז

נחלקו כו', ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ד' ובת' שאילת דוד חאה"ע סי' י"ט

שם ר' חייה בשם ר' יוחנן הוחזק ממונה זה אומר מן הכיס מונה וזה אומר מן הצרור מונה הכחש עדות בתוך עדות כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' נ"ו, פרק רביעי

ה"א אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה, ע' אור שמח פ"ב ה"ד מנזירות

שם פי מן היין ראשי מן התגלחת ידי מן הטומאה רגלי מן הטומאה ראשי נזיר כבדי נזירה כו' למה שהתפיס את הנדר בדבר שהנשמה תלויה בו, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ב'

ה"ב ר' אבהו בשם ר' יוחנן הבעל שאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום זקן שאמר מופר ליך בטל ליך לא אמר כלום אלא זה כהילכתו וזה כהילכתו כו', ע' בר"ן נדרים ע"ח ריש ע"א ובשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג ובהעמק שאלה שם אות ח'

ה"ג מכת מרדות חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו, ע' בנחל יצחק סי' ל"ט דף ע"ח ע"ב

ה"ד הא ליקדש קדשה אלא בשנתן לה אחר מתנה ואמר לה ע"מ שלא יהא לבעליך רשות בהן כו', ע' תוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה כל הנשואות ובת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד' ובת' הריב"ש סי' רט"ו ושם סי' שס"ט ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ו

ה"ה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר"ע אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר, והנה בגמרא א"ר לעזר דהאי נזרק עליה אחד מן הדמים ר"ש קאמר לה וע' בפ"מ, וקשה הלא בזבחים כ"ה ע"א אמרינן השוחט צריך שיתן וורידין לתוך הכלי כו', וא"כ בגמר השחיטה כבר נתקבל הדם בכוס, ובאופן כזה הלא ס"ל לר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן בפסחים י"ג ע"ב, א"כ ר"ע דאמר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות כו' היינו ר"ש דאמר נזרק, דלר"ש נחשבת היתר הזריקה משנתקבל בכלי כנ"ל ובמאי פליגי, ואפשר ליישב קצת עפמש"כ התוס' בב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל העומד ובחולין ד"פ ע"ב ד"ה דכמה דלא זריק

אמנם י"ל דהכא הלא איירי בשבא הבעל להפר בין שחיטה לזריקה, דלר"ע שוב אינו יכול להפר ולר"ש יכול להפר משום דאכתי לא איזדרק דם. ובכה"ג לא ס"ל כלל לר"ש כל העומד כו' כדאמרינן בכריתות כ"ד ע"ב אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק אבל האי אין עומד ליזרק כו' ע"ש, וה"נ אין עומד ליזרק מפני רצון הבעל להפר, ורק לר"ע אינו מועיל רצונו מפני שכבר נשחטה כנלע"ד

ה"ו ישב לו לפני הספר כמי שלא מיחה, ע' אור שמח פ"ב הט"ו מנזירות

שם ר' אחא ר' אימי אמר ר' יוסי בן חנינה שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל עד דאת מקשי לה למליקת העוף קשיחה לשחיטת העוף תמן ספק אחד וכא שני ספיקות כו', ע' עמק יהושע סי' א'. פרק חמישי

ה"א כל עמא מודיי שאין נשאל על תמורתו מה פליגין בהקדשו שב"ש אומרים כו', ע' עמק יהושע סי' י"ז

ה"ב בד"א בנזרו מרובה אבל בנזרו ממועט דיו שלשים יום ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט כו', ע' שאילתות פ' שמות סי' מ' ובהעמק שאלה שם אות ה'

ה"ג תני שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח מאה וחמשים מצאו להם פתח ומאה וחמשים לא מצאו להם אתא גבי ינאי מלכא כו', ע' דורות הראשונים זמן אלכסנדר ינאי פל"ו

ה"ד ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שאין זה חיה הריני נזיר שזה בהמה כו', הנה בכלאים פ"ח מ"ה תנן אדני השדה היה ר' יוסי אומר מטמאות באהל כאדם. והקשה שם בחידושי מהרי"ח למאי נ"מ הא דתנא דהוא חיה והאריך בזה, ובס' משנה ראשונה שם כ' דנ"מ לכותב כל חיה שברשותו ע"ש, ופלא דלפמש"כ הר"ש שם דהיא חיה מסוכנת לבא בגבולה ע"ש, א"כ איך תבא לרשות אדם. הרי בעודה בחיים מסוכנת לכל בריה שבעולם, ואחרי שנפסק החבל שבטיבורה מיד מתה ומטמא באהל ע"ש, אולם לפ"ד משנתנו נ"מ גדולה לשנים שמהלכין בדרך וראו מרחוק אדני השדה ואמר אחד הריני נזיר שזה חיה והשני אמר הריני נזיר שזה אדם או בהמה, ובזה נ"מ רבתי מי מהם נזיר אחרי שהכירוהו, ושלא יהיו קרבנותיו חולין בעזרה

שם הדא היא דר' יהודא אמר ספק נזירות מותר, יל"ד מדוע תלי בדר' יהודא הלא סתם משנה היא באין חולק במס' טהרות פ"ד מי"ב ספק נזירות מותר וצ"ע כעת. פרק ששי

ה"א השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד ס"ס ט"ו

שם ר' מיישא שאל לר' זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דר"י ורשב"ל כו', ע' עמק יהושע סי' יו"ד ובנועם ירושלמי לברכות רפ"ו

שם תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו. ע' אור שמח פ"ד הי"ז ממאכא"ס ושם פ"ה ה"ג.