אור הישר (ירושלמי) לו

גריס ואני ועלי, וכ' בלח"מ דצ"ל עלי בלא וא"ו, ולא הביא לדברי התוס' לעיל י"א סוף ע"ב דשם גריס ועלי בוא"ו

ה"ז בת לא כלום טומטום ואנדרוגינוס צריכה, ע' בת' חיים שאל ח"ב סי' נ'

ה"ח דר' יודה אמר ספק נזירות מותר א"ל לא אמר ר' יודא אלא בתחילה אבל בסוף אף ר' יודה מודה כו', כ"ה גרסת הק"ע והרידב"ז ע"ש, אכן הלא ר' יוחנן גופיה מחלק הכי בבבלי ד"ח ע"א אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקי מיניה, וע"ע מש"כ בחידושי לקמן פ"ה ה"ד

ה"ט לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום מכורה והקדישה קדשה כו', ע' עמק יהושע סי' ט"ז וסי' כ"ד

ה"י הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא לילה הוא שגרם כו', ע' עמק יהושע סי' כ' ובאור שמח פ"ד ה"ג מנזירות. פרק שלישי

ה"א הדא מסייעא לבר קפרא אם גילח יום שלשים לא יצא הדא מסייעא לר' יונתן אם גילח יום שלשים יצא הא תרתיי, בבבלי לעיל ד"ה ע"ב כבר ניחא להו בפשיטות, דבהריני נזיר יצא אם גילח ביום שלשים משום דמקצת היום ככולו, ובסיפא דקתני אם גילח יום שלשים לא יצא, מפני שאמר הריני נזיר שלשים יום אהני האי טופיינא דשלשים יום דקאמר, למיהוי כאילו אמר שלמין כדפירשו התוס' שם וע' בש"ק ובמה"פ, ובזה תתפרש לי מה שיל"ד לפ"מ דאמרינן בבבלי ד"ז ע"ב דבנזירות אמרינן לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי וא"כ מאי אהני תיבות שלשים יום, הרי אם אמר הריני נזיר ג"כ חלה עליו נזירות שלשים יום והוה מפרשינן דזהו רק כמפרש דבריו של הריני נזיר, אולם לפי הנ"ל אית בה נמי טופיינא, דבאומר רק הריני נזיר אמרינן מקצת היום ככולו ואם גילח יום שלשים יצא, משא"כ אם הוסיף לזה תיבות שלשים יום אז נעשה כאומר שלמין ואם גילח יום שלשים לא יצא ומגלח דוקא ליום שלשים ואחד

ועפ"ז איכא למידק בהלכה זו לקמן מה שהביאו ראיה מדין אבילות לנזירות הלא י"ל דשאני נזירות דאהני בהו לישנא יתירא למיהוי כאילו אמר שלמין, משא"כ באבילות דהתם שפיר אמרינן מקצת היום ככולו, וע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ל"ד

ה"ב מה נן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו כו' כי נן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ג' ובאור שמח פ"ג ה"י מנזירות

ה"ג מי שאמר הריני נזיר ניטמא יום שלשים סותר את הכל כו', ברמב"ם פ"ו ה"ג מנזירות הלשון ואפילו נטמא ביום מלאת ימי נזרו בסוף היום סתר הכל ע"ש, ונראה דכוונתו בזה דלא תקשה הרי בריש פרקין תנן דאם לא הזכיר בנזירותו שלשים יום, רק הריני נזיר כמו הכא, אז אם גילח ליום שלשים יצא, ואמרינן לעיל ד"ה ע"ב דהוא משום מקצת היום ככולו, ומדוע לא נימא גבי טומאה כמו בתגלחת דמקצת היום ככולו ולא יסתור כלל, להכי הוכרח הרמב"ם להשמיענו הכא דאפילו היתה הטומאה בסוף היום ג"כ סתר הכל, ומשום דל"ד לדהתם אם גילח בדיעבד, אבל הכא חשבינן כלכתחילה דזמן התגלחת יום שלשים ואחד

ה"ד הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל ורא"א לא סתר אלא שלשים כו' ר' זעירא בשם רשב"ל טעמא דר"א זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר, פי' והא דס"ל לר"א במשנה הקודמת דאם נטמא בסתם נזירות דאינו סותר אלא שבעה, הוא דוקא כשאמר סתם הריני נזיר, דע"ז אינו נופל לשון מילוי אבל אם היה אומר הריני נזיר שלשים יום, דע"ז שייך ג"כ לשון מילוי, היינו למלאות המספר של שלשים ונטמא ביום השלשים, אז אה"נ דיהבינן ליה תורת נזיר לסתור שלשים אליבא דר"א כדכ' התוס' לעיל ד"ו ע"ב, והוא דלא כהרידב"ז ז"ל, שהבין בדברי התוס' שם דמחלקו בין נזירות מרובה לנזירות מועטת ע"ש, אלא גם בנזירות מועטת הוי דינו בסתירת שלשים כמו בנזירות מרובה, אם רק פירש דנזירותו הוא שלשים יום, כדמסיק התוס' שם דבדידיה נמי איירי קרא דזאת תורת הנזיר ע"ש

אכן קשה מדוע תלו טעמא דר"א במאי דאמר ר' זעירא בשם רשב"ל, הלא ר"א גופיה אמר טעמיה הכי מהאי קרא דזאת תורת הנזיר, כדהעיד עלה ר' יהודא משמו, ומבואר בברייתא דבבלי ד"כ ע"א וצ"ע כעת

ה"ה להחלו בשעת מיתה רבי אומר אף במותן רשב"ל אמר מחלוקת ביניהן כו', ע' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובנחל אשכול שם. שם יצא ונכנס ר' טרפון פוטר ור"ע מחייב א"ל ר"ט וכי מה מוסיף זה חילול על חילולו כו' עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו, ע' תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים ובאו"ז ח"ב סי' תכ"ו

ה"ו מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה אהא נזירה שבע שנים כו', אין להקשות לר"א הקפר דס"ל דנזיר חוטא הוא ואפילו נזיר טהור כדאמרינן בבבלי י"ט ע"א, וכוותיה ס"ל גם שאר תנאי כמבואר בנדרים ד"י ע"א. א"כ מאי הודאה היא להשי"ת על חסדו שהעלה את בנה מן המלחמה. דכבר ישבתי זאת בטוב טעם בחידושי למכילתין ד"ב ע"ב ע"ש

ה"ז רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודיי יש בכלל ה' שתים ר' יוחנן אמר במונה