אור הישר (ירושלמי) לה

מסכת נזיר פרק ראשון

ה"א כתיב איש כי ידור נדר מה ת"ל נדר אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים, וקשה הא כתיב נמי ואשה כי תדור נדר, ואפשר דלהירושלמי אתא חד מינייהו שידור בדבר הנדור ולא בדבר האסור, וסרה בזה קושית הש"ק, וע"ע בירושלמי נדרים רפ"ק ובספרי ר"פ מטות בפסוק ואיש כי ידור נדר ובזרע אברהם ובהתוה"מ שם

ה"ב האומר הריני מיץ של ערלה לא אמר כלום חברייא אמרין מחלוקת כר"ש דתנינן תמן שבועה שלא אוכל ואכל נבלות כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד

ה"ג ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מה ימים שנאמר להלן שלשים אף ימים שנאמר כאן ל', ע' בס' האשכול ח"ב סי' מ"ה ובנחל אשכול שם

שם לא נחלקו ר' ישמעאל ור"ע על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הרני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד כו', הארכתי בזה בחידושי לערכין י"ט ע"א ולמנחות ט"ו ע"ב וע"ע בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ח ובנחל יצחק סי' ס"א ענף ב' וע' עוד מש"כ בחידושי לירושלמי לעיל בנדרים פי"א ה"ו וע"ע באור שמח פ"ג ה"ד מנזירות

ה"ד א"ר מני מטילין אותו לחומרין בתחילה רואין אותה כאילו מלאה אתרוגין ואח"כ רימונים כו' ואח"כ חרדל, הנה בירושלמי נשמר בזה נמי מקושית הבבלי ד"ח ע"א דליחזיה כאילו מלאה קישואין ודילועין ותהוי ליה תקנתא ע"ש. וע"ז משני דכמו דבודקין את האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה אולי יאמר אחת גדולה נזרתי ואז יהיה נזיר ל' יום. כמ"כ בודקין אותו כשאמר סתם נזרתי דאפשר היה כוונתו על מלאה אתרוגין כו' עד חרדל

ואין להקשות הלא נזירות ספיקא דאורייתא היא ואמאי לא ניזיל בה לחומרא לכתחילה, די"ל דל"ד לכל ספיקא דאורייתא דגבי נזירות תנן בהדיא במס' טהרות פ"ד מי"ב ספק נזירות להקל, ואפשר דהטעם דאם נחמיר עליו לחייבו בנזירות מספק הלא יצטרך ג"כ להביא מספק קרבן נזירות בעזרה ונאכל, וע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' קל"א

ה"ה ר"ש אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש כו', ע' בתוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה ואמאי ובמש"כ בחידושי שם ובאריכות קצת בדבר נחמד בגמרא שם בס"ד. פרק שני

ה"א תורה קראת לאשכול תירוש ובני אדם קוראין לגרוגרות תירוש משום כינויי כינויין. ע' בתוס' דמכילתין ד"ט ריש ע"א ובמנחות ק"ג סע"א

שם דתנינן תמן הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטים ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו כו', ע' מנחות ק"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם כל הלשונות משמשים לשון תמורה חוץ מל מלשון חילול כו', ע' אור שמח רפ"ב מה' תמורה

ה"ב אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני כו', ע' במיוחסות סי' קפ"ג ובמל"מ פ"ב ה"ח מנזירות

ה"ג מתניתא בשאינו יכול אבל אם יכול הדא דתנינא מעשה באשה אחת שהיתה שכורה כו', הנה הרמב"ם בפ"א הי"א מנזירות הקדים לדין שכור מר נפש או כועס או מתאבל ע"ש, משמע דמקורו הוא מהך דהכא דמחלק סתם בין יכול לשאינו יכול, דאילו בבבלי לא הוזכר בדין זה רק שכור, ומקור להני דחשיב, הנה כועס ומר נפש מבואר בקרא תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, משלי ל"א, וע' שבת ד"ל ע"ב ובב"מ ס"ו ע"ב, ומתאבל בסנהדרין ד"ע ע"א

אמנם מדוע הקדים לאלו ואח"כ כ' וכן שכור כו', הלא עצם הדין הזכירו בשכור במשנה ובגמרא בהדיא והוא עשה אותו כטפל, נלע"ד שהוא משום קושית הבבלי מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא כו' ע"ש, לפיכך הבין הוא דעצם המשנה איירי בטרודין אחרים דוגמת מר נפש כועס ומתאבל, ועלה הביא התנא מעשה דשכורה להורות דה"ה אלו הנ"ל, שוב מצאתי בפיה"מ להרמב"ם שמפרש דשכור הביא התנא להיקש על הנאנח ודואג ע"ש, והוא כמש"כ בכוונתו ז"ל

ה"ד הריני נזיר ע"מ שאהא שותה ביין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן, בספרי תניא עלה דלא נימא כפי נדרו אשר ידור לכן מותר להתנות שיהא שותה יין ומטמא למתים להכי כתיב כן יעשה על תורת נזרו, פי' כיון דכתיב בה תורה משמע שיהא בה כל התורה שכתוב בה, וע' בת' מהרי"ט ח"א סי' י"ט

ה"ה ר' מנא בעא קומי ר' יודן אמר הרי עלי קרבן נזיר בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא ר' לוי בר חייתה בעי כתב לה דין ודברים אין בנכסייך העתידין ליפול כו', ע' עמק יהושע סי' י"ג ובאור שמח פכ"ב ה"י מה' מכירה

ה"ו הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר כו', הרמב"ם ספ"ח מנזירות