אור הישר (ירושלמי) לד

לבכורות ל"ו ע"א ובחידושי לרמב"ם פ"ד ה"ז מה' ת"ת

שם אע"ג דתימר ממנין זקנים לדברים יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברים, ע' בת' שאילת דוד ח"א בקונטרס מקור בית אב להלכה ודרכי ההוראה. פרק אחד עשר

ה"א בין אב לבתו מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ו ובכ"מ רפי"ב מה' נדרים. שם ויכוף לא כן א"ר הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי ה"ז יפר כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד

ה"ב אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונס פירות העולם עלי ה"ז יפר. והנה משמע דהנדר חל ומחוייבת לקיימו עד שיפר לה, וקשה מ"ש מאומר שבועה שלא אישן שלשה ימים דמלקין אותו משום שבועת שוא וישן לאלתר אם ירצה שאין שבועה חלה לאסרו כלל כדהסביר הר"ן דף ט"ו ריש ע"א, ומדוע לא נימא ג"כ הכא דלא חל נדרה וא"צ כלל להפרה, ומצאתי בת' מהר"ח או"ז סי' ע' שכתב משום דלא אמרה כל ע"ש, ולע"ד בלתי מובן הרי גם בלא תיבת כל הי מינייהו מפקת מפירות העולם וצ"ע כעת

ה"ג א"ר יוחנן כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות בלקט בשכחה ובפיאה תני ובמעשר עני לית כאן מעשר עני מעשר עני ניתן בזכייה ואלו בעזיבה. ע' בעמק יהושע סי' י"א ובנועם ירושלמי פאה פ"א

שם ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטוה"נ כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש י"א

ה"ד א"ר הילא אפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ד

ה"ה נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו כו' ה"ז יחזור ויפר, בבבלי אמרינן משום דיניא אותה דוקא הוא, וע' בר"ן דמכילתין לעיל ע"ג סוף ע"א

ה"ו אמרה קונם תאנה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר"י אומר אחר הנדר ור"ע אומר אחר האיסר, הנה המפרשים יחסו פלוגתא זו דר"י ור"ע לפלוגתתם לקמן ה"ט ע"ש, ולעד"נ דאזלו נמי לשיטתם לקמן בנזיר פ"א ה"ג באומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד שר' ישמעאל אומר נזיר שתים ור"ע אומר נזיר אחת היינו שלשים ואחד יום ע"ש, הרי דר' ישמעאל משוי האי ועוד לנזירות בפ"ע, כמו ועוד ענב דהכא לנדר בפ"ע, ולר"ע כמו דהכא אתא האי ועוד להוסיף באותו הנדר ובהפרה אחת סגי, כמ"כ התם בא להוסיף על נזירותו של שלשים עוד יום אחד, ונזיר שלשים ואחד יום, וע"ע מש"כ בחידושי לערכין י"ט ע"א

ה"ז יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רמ"א לא יפר וחכ"א יפר א"ר זעירא טעמא דר"מ עילה הוא רוצה שתדור ויגרשנה כו', והנה הר"ן הביא דיש מפרשים בדעת ר"מ דלא יפר כלל קאמר לא היום ולא אחר שהודיעוהו ואיכא מ"ד נמי דכי אמר ר"מ לא יפר דוקא ביום שלאחריו קאמר אבל בו ביום מיפר בידיעה זו דס"ל דכיון שהוא יודע שיש נדרים ויש מפירין ידיעה גמורה מקריא אע"פ שאינו יודע שזה נדר עכ"ל, וקשה האם בשביל העדר הידיעה אנו באין בדעת ר"מ. הלא לפ"ד הירושלמי אדרבה משום דידע שזה נדר עפ"ז מצא העילה לגרש אותה ולהכי קנסינן ליה דלא יפר, ואחרי שהוא מטעם קנס מה שייך לפלוני בין בו ביום או אח"כ, בודאי שללו חכמים ממנו כח ההפרה בהחלט, ועכ"פ הי"ל להר"ן להביא לדברי הירושלמי וצ"ע

ה"ח תני ולא ליך א"ר מאן תנא ולא ליך ר"מ דר"מ עבד יד העבד כיד רבו מפני שאמר ולא ליך הא אם לא אמר ולא ליך זכת האשה זכה בעלה, הנה בבבלי פליגי רב ושמואל בזה על עצם משנתנו גם בזאת הברייתא דולא ליך, וע' מה שהאריכו בת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד' ובת' הריב"ש סי' רט"ו ובת' מהר"ם אלשיך סי' י"ח

ה"ט נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר, ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ה וסי' ת"ז. שם הדא היא ר' ישמעאל אומר אחר הנדר ר"ע אומר אחר האיסר, ע' לעיל בפרקין ה"ו ובמש"כ בחידושי שם

, ה"י א"ר יוחנן שתים הן כו' וכר' יהודא שלש, הנה פשטא דירושלמי משמע דר' יהודא פליג, והוא כדעת הכ"מ פי"א הכ"ה מה' נדרים וע"ש בלח"מ

הי"א מפני מה הוא מיפר חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה, הנה בטור סי' רל"ד מסיק עלה וז"ל ודברים אלו הוי דברים שבינו לבינה שגנאי הוא לו שנאסר בהנאת אביה ואביו, הרי דהחליט כחברייא, אולם בשו"ע שם סעיף ס"ט כתב רק ודברים אלו הוי דברים שבינו לבינה, ולא מסיק תיבות שגנאי הוא לו, מוכח שלא רצה להכניס א"ע בפלוגתת הירושלמי שלפנינו

הי"ב א"ר הילא לא מסתברא אם היה חבר יחוש, בסמ"ג ה' גירושין דפוס קאפוסט דף כ"ה ע"ב הגרסא א"ר אילא מסתברא אם היה חבר יוציא, וע' בת' אגודת אזוב חאה"ע דף ה' ע"ב וע"ע באור זרוע ה"א סי' תרט"ו.