אור הישר (ירושלמי) לב

או מאחר שיכול לדחותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע. ע' בת' הריב"ש סי' תנ"ז

ה"ד כלכלות מה כלכלות של תאנים כלכלות של ענבים נישמעינה מן הדא כו', צ"ל דשתי הברייתות המובאות בבבלי ס"א ע"ב לא שמיע להו וע"ע בשיטה מקובצת בסוגיין

ה"ה הרי עלי עץ מביא גיזר אחד א"ר לעזר מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפ"ע כו', ע' תוס' מנחות ק"ו ע"ב ד"ה לא יפחות ובמש"כ בחידושי שם ולמעילה י"ט ע"ב

ה"ו לענין שכר בתים לא שנייא זה אומר אדר הראשון וזה אומר אדר השני יחלקו חדש העיבור איתא חמי לנדרים לית את חשש ולממון את חשש כו', ע' בת' הרשב"א סי' תרמ"ה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשל"ד ובב"י או"ח סי' נ"ה ד"ה כתוב בס' האגור

ה"ז עד כדון הוא דבעי מיתן לה ברם ההוא דלא בעי מיתן ליה יכיל הוא אמר ליה לא בעית אלא מיבדקינך כיון דחמיתך מצטער הרי אני כאילו נתקבלתי, ע' עמק יהושע סי' י"א

ה"ח א"ר יוסי ר' יודה היא דר"י אמר הכל לפי הנדר וכן המגרש את אשתו כו' א"ר יוסי דר' יודה היא דר"י אמר הכל לפי הנדר, יל"ד מדוע הכפיל ר' יוסי דבריו אלו גבי מסרבין בו לשאת בת אחותו וגבי מגרש אשתו הלא בתרווייהו חד טעמא הוא. ואם ר' יוסי אמר כל אחת בשעה ששנה שנה משנתו אבל מסדר הש"ס היה יכול לכוללם בפעם אחת וצ"ע, וע' בת' הריב"ש סי' של"א

ה"ט היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו כו' שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה, נראה דגם משנה זו היה יכול ר' יוסי לכוון בדעת ר' יודה כדאמר בהלכה הקודמת, לפ"מ דמשמע בת' הריב"ש סי' קצ"ה וצ"ע

שם א"ר יוסי הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול ההן אוכל וההן עבר, באור שמח פ"ה ה"י מה' נדרים משבש גרסת הירושלמי ע"ש. פרק תשיעי

ה"א חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו כו' מודה ר"א לאחר מיתה שאינו מעמיד הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד כו'. ע' משך חכמה פ' תבא בפסוק ארור מקלה ובברכי יוסף חא"ח סי' תע"ב סוף סק"ה

ה"ב חיליה דר' יוסי מן הדא זו טעות נחום המדי מה טעה שפתח להם בנולד כו' אילו הייתם יודעין שביהמ"ק עתיד ליחרב נודרין הייתם להיות נזירין כו', ע' בבלי נזיר ל"ב ע"ב ובטורי אבן חגיגה ד"י ע"א

ה"ג מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונס שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר בו כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וסי' תנ"ז תס"ו ובת' אבקת רוכל סי' קע"ו ובעמק יהושע ח"ב דרוש יו"ד ובאור שמח פ"ח ה"ב מה' נדרים

ה"ד כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך היך עבידא הוה מקטע קופר ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך ר"ע אומר זה כלל גדול בתורה כו', ע' העמק דבר פ' קדושים י"ט י"ח וע"ע בראב"ן סי' ל"ז

ה"ה וגובין מן המטלטלין א"ר בא אע"ג דתימר גובין מן המטלטלין אומר לו שיתן כו', ע' אור שמח פי"ט ה"ג מה' אישות

ה"ו פותחין בי"ט ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וסי' רצ"א ובת' הגרע"א סי' ס"ה ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ח

ה"ז פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו כו' מה באת אימן להתגרש כו'. הנה בק"ע ובפ"מ שינו מלשון המשנה וכתבו מה ראתה אימן ע"ש, והוא לפי גרסת הבבלי, אולם על הגליון שם הובא עוד גרסא מה ראה באימן וע' מה שהאריך בזה התוי"ט. ולעד"נ ששתי הגרסאות נכונות לפ"מ דשתיהן עלולות לפתוח אליו בחרטה, עפ"מ דהתנא פתח פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו, ובגירושין יש שהיא דורשת את הגט, ויש ג"כ שמגרשה בע"כ בזמן המשנה, ואם היא דרשה להתגרש הלא בודאי הקלקול בו, וזהו פתיחת החרטה בכבוד עצמו. ובאופן זה מתאמת הגרסא מה ראתה אימן של אלו להתגרש, אמנם אם הוא גירש אותה בע"כ, אין זאת רק משום שמצא בה ערות דבר, א"כ נופל הפגם על בניה, וזהו מש"א בכבוד בניו. ועל אופן זה נכונה הגרסא מה ראה באימן כו'

ה"ח קונם שאיני נושא את פלונית כעורה היא והרי היא נאה כו' מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה כו' אלא מפני שהנדר טעות, הנה הרמב"ם בפ"ח ה"ג מנדרים הסביר האי נדר טעות שהוא בכלל נדרי שגגות שהן מותרין וע"ש בראב"ד ומפרשים, והנה בחידושי לבבלי ס"ו ע"א הקשיתי דהכא סתמו במשנה דנדר טעות אינו נדר, ואילו גבי הקדש טעות פלוגתא דב"ש וב"ה היא בנזיר ר"פ ב"ש ע"ש. ולכאורה לפ"מ דהרמב"ם הרכיב דין משנתנו דנדר טעות לנדרי שגגות תתחזק קושיתי, דהתם נמי קאמר דטעמייהו דב"ש דהקדש טעות הקדש דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש ומה תמורה אפילו בטעות אף הקדש אפילו בטעות ע"ש, וטעות דתמורה ילפינן בתמורה י"ז ע"א מקרא דכתיב יהיה לרבות שוגג כמזיד ע"ש, הלא דטעות דהתם הוא ענין שוגג כמו הכא לדעת הרמב"ם, ואף די"ל דהכא סתמו למשנתנו אליבא דב"ה דהתם דס"ל דהקדש טעות