אור הישר (ירושלמי) לא

ה"ג הנודר מן הכסות מותר בשק כו' ואסור בפסיקיא ובפונדה הנודר מן המלבוש אסור בכל מיני מלבוש ומותר באלו, וכ' בפ"מ בפסיקיא ובפונדה דלאו בכלל מלבוש הוא ע"כ, ואין להקשות הלא בשבת ק"כ ע"א גבי ולובש כל מה שיכול ללבוש חשיב פונדה בכלל הלבושים, די"ל דודאי לענין הצלה מן הדליקה חשבוהו חכמים מפני שהוא לובשו עם המלבושים. אבל בנדרים דהלך אחר לשון ב"א ולא קרוי לאינשי פונדה מלבוש, וע"ש נ"ט ע"ב תוד"ה תרי היטייני

ה"ד הנודר מן הבית מותר בעליה דר"מ וחכ"א עלייה בכלל הבית הנודר מן העלייה מותר בבית נראין דברי ר"מ בעירוני, ואיכא למידק בזמנינו או בזמנם במקומות דבכפרים דרים בעליות כמו בבתים מה יהיה דין הנודר לדעת ר"מ. ובע"כ דהדרינן לכללין דבנדרים הלך אחר לשון ב"א, וזה כולל גם המקומות והזמנים כמדובר בלשונם. וא"כ כל החילוק בין ערים לכפרים נפל בבירא, והש"ס דמחלק בין ערים לכפרים בזה. הוא רק לפי שינוי המקומות בזמנם, ומהם נלמוד גם למקומות וזמנים אחרים דדין הנודר הוא לפי הלשון המדובר בין הבריות, ומעתה תקשי מאי האי דקאמר בבבלי נ"ו ע"א מאן תנא בבית לרבות העלייה כו', דילמא שאני נדרים דאזלינן בתר לשון ב"א. דהא ר"מ גופיה מחלק בן אנשי עיירות לכפרים מפני שינוי הלשון שביניהם כנ"ל וצ"ע כעת

ה"ה מטה שנקליטיה עולין ויורדין בו שומטו ודיו, ע' תורת האדם להרמב"ן ענין האבילות ד"ה בכפיית המטה ובת' הריב"ש סי' ס"ט

ה"ו ומניין שעיבורה של עיר כעיר כתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וכי ביריחו היה כו' בעיבורו היה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' פ"ב ובהעמק שאלה לשאילתות פ' בשלח סי' מ"ח אות ה'

ה"ז עד איכן (פי' בדבר שאין זרעו כלה שאסור גידולי גידולים עד כמה אסורין גידוליהן) כיי דמר ר' יעקב אידי בשם ר' יוחנן עד שלש גרנות אסורה והרביעית מותרת וכא כן (פי דה"נ בקונמות אינן אסורין רק עד הגורן השלישי והרביעי מותר) מכאן קשה על השיטה מקובצת לנדרים שכ' בסוגיין וז"ל אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים שלוקטים אותם וחוזרין ונוטעין אותן שזו הנטיעה אינה כלה אלא מתוספת אפילו גידולי גידולין אסורין עד עולם עכ"ל, ופלא שלא הביא הירושלמי כאן על אתר, שאסרו אלא עד שלש גרנות

ה"ח האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהם ובגדוליהן. וכ' בק"ע ופ"מ אם נטעה אילן הגידולין אסורין ע"כ, והוא ספירוש הרא"ש ע"ש, אבל רש"י פי' אם נתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה כו' ע"ש, וזהו רבותא טפי דלא מיבעיא נטעה אילן דהפירות הן ממעשה ידיה ממש אלא אפילו אם הפירות הן דאחרים ורק שבאו לה ע"י גרם מעשה ידיה ג"כ אסורין חילופיהן וגידוליהן

ה"ט שאת עושה עד הפסח ואני אוכל שאת עושה עד הפסח ואני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לוכל ולהתכסות לאחר הפסח, יל"ד מדוע פליג להו התנא ואני אוכל ואני מתכסה, אסור לוכל ולהתכסות, ליתני שאני נהנה והיה כולל בזה אכילה וכסות ביחד כדקתני בהלכה שאחריה שאת נהנית לי עד הפסח אסורה בהנייתו כו', ומכש"כ לפ"מ דסתם משנה ר"מ ואיהו גופיה קאמר בפסחים ד"ג ובחולין ס"ג לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ומשו"ה אמרינן בריש עירובין ובריש סוכה סוכה דנפישין מיליה פסיק ותני פסולה כדפירש"י שם וצע"ק

ה"י שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח כו', ע' בתוס' לעיל ט"ו ע"א ד"ה תנן, ובמה שכתבו שם אפשר ליישב קצת קושיתי בהלכה הקודמת ע"ש

הי"א שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג כו', בבבלי ס"ו ע"ב אוקמינן הלכה אסורה ולוקה לא הלכה אסורה בעלמא, ע' אור שמח פ"ה ה"ב מנדרים. פרק שמיני

ה"א ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוסי בר"ח אסור לאדם להתענות עד שש שעות בשבת כו', ע' אור זרוע ה' שבת סי' מ"ב ובכפתור ופרח פל"ט ובספר המנהיג ה' תעניות סי' י"ב

שם נדר להתענות ושכח ואכל כזית איבד תעניתו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שמ"ז ובהגה"ה שם, אולם בס' המנהיג ריש ה' תעניות ליתא תיבת כזית וע"ע ברא"ש פ"ק דתענית סי' ט"ז ובת' פמ"א ח"ב סי צ"ה ובת' הריב"ש סי' רפ"ז ובת' חוס השני סי' כ"ה וע"ע באו"ז ח"ב סי' ת"ז

ה"ב מחלפה שיטתיה דר"מ מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמר עד שיצאו כל הרשויות הגדולות עד שיצאו כל הרשויות הקטנות וכא הוא אמר הכין כו', וקשה הרי לפי אוקימתא דרבא בקידושין ס"ה ע"א דפלוגתייהו דר"מ ור' יוסי דמשנתנו בלפני הפסח הוא דמ"ס עד פני הפסח עד קמי פסחא ומ"ס עד דמיפני פסחא ע"ש. ולפ"ז פליגי הכא רק משום דבנדרים הלך אחר לשון ב"א, משא"כ בקידושין פליגי באיסורא, וא"כ לא נתחלפה כלל השיטה אצל שניהם וצ"ע כעת, וע' בת' כנסת יחזקאל סי' ע"ב ובנועם ירושלמי לדמאי פ"ז

ה"ג קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאיני טועם עד שיגיע משתה עד כמי שזמנו קבוע