אור הישר (ירושלמי) כט

ב"ר ברוך סי' ל"ט ובעונג יו"ט סי' פ"ז וסי' צ' בהגה"ה וע"ע בת' ריקאנטי סי' תקנ"ה ובת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז ובאור שמח פ"ו ה"ה מה' נדרים

שם נדר מן ככר מהו לחמם בו את ידיו כו', ע' בר"ן דף ל"ה סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' ברית יעקב חא"ח סי' ז' ובאור שמח פ"ד ה"ט מה' מעילה

ה"ג המתקן פירותיו של חבירו שלא מדעתו טובת הניית מעשרותיו של מי כו', ע' עמק יהושע סי' כ"ג ובנועם ירושלמי דמאי פ"ה ופ"ו

שם פתר לה בשלא יהא לו טובת הנייה בהן, ע' בת' דבר אברהם סי' י"ד

שם יכול מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום, ע' העמק דבר פ' אחרי י"ח ה'

ה"ד מתניתין בשאסר הרופא נכסיו עליו אבל אם אסר החולה נכסיו עליו של רופא הוא חטא על נפשיה. ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' כ"ג ושם באור שמח פ"ו ה"ז

ה"ה לא יעשה עמו באומן דר"מ וחכ"א עושה הוא ברחוק ממנו על דעתיה דר"מ אסור ללמדו אומנות על דעתיה דר"מ אסור ללמד עליו זכות, נראה דלהירושלמי קשיתיה לפ"מ דתנא איירי בפעולה דשורת הכרם כדמפרש בבבלי, וא"כ מ"ש דקרי ליה בלשון אומן, ובע"כ דכוונתו להשמיענו אגב אורחיה דכל מיני אומנות לבעה"ב אחד אסור שמא ילמוד חבירו ממנו, ועוד דאם עוסקים שניהם בפעולה אחת לבעה"ב אחד, ונמצא קלקול במלאכה יוכל להטיל האשמה על חבירו ונצמח לו לזכות, ומדאסר ר"מ ש"מ דס"ל דאסור ללמד עליו זכות

ה"ו ותייא דרשב"ל כר' יוסי דו ר' יוסי אומר מפני שקדם נדרו להפקרו כן רשב"ל אמר שקדם נדרו להבקירו ולא הבקירו לנדרו כו', ע' נועם ירושלמי פאה פ"ז

ה"ז באומר קונם שדי שאיני חורש לעולם באומר קונם שדי נחרשת לעולם, הנה בדרכו לחרוש דייק התנא בעיקר לשונו מה שאמר שאיני, דבזה הטיל האיסור רק על עצמו, וממילא נפקעים מן האיסור השדה, וחרישת אחרים, משא"כ באם אין דרכו לחרוש. הלא אין לו להפקיע א"ע בדבריו, ולכן חל הקונם בעיקר על השדה שלא תהיה נחרשת במה שאמר שדי, ומשו"ה הוא וכל אדם אסורין, וע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וסי' שצ"ח

ה"ח המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני כו' שאינו יכול להוציא ממנו בדין, ע' עמק יהושע סי' כ"א

ה"ט ביומוי דר' אמי נפלה דליקה בכפר ואפיק ר' אמי כרוז בשוקאי דארמאי ואמר כל דעבד לא מפסיד. ע' או"ח סי' של"ד סכ"ו ובמפרשים שם ובת' שבות יעקב ח"ג סי' ט"ז

ה"י תנא ר"מ אומר כיון שאדם מבקיר יצא דבר מרשותו ר' יוסי אומר אין הבקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכיה כו', ע' בת' חו"י סי' מ"ח ובקצוה"ח סי' רע"ג סק"ג

שם ובא הלוי כי אין לו וגו' ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו כו', ע' פאת השלחן דפוס ירושלים דף נ"ד ע"ב. פרק חמישי

ה"א רבנין אמרי כל טפח וטפח של שותפין הוא כו', ע' אור שמח פ"ז ה"ד מה' נדרים

שם בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל כו' בכל החצר ברם בד' אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה אם היה המקום משופע כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' רס"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' קנ"א

ה"ב ולא תנינן כופין תני ר' חייה אם היה נדרן כופין כו', ע' ראב"ד פ"ז ה"ח מה' נדרים ובאור שמח שם ה"ד

ה"ג ביתך זה משום מה אתה תופשו משום ביתך זה נפל ובנאו הוא לית ליה נישמעיניה מן הדא כו', ע' בת' הריב"ש סי' שנ"ו

ה"ד קונם שאיני נהנה לך לנשאל לו עליך נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני כו', ע' עמק יהושע ח"ב דרוש ג'

שם קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ו וסי' תס"א תקי"א

שם הנודר הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו שלא בפניו נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו ר' יוחנן אמר מפני הבושה ריב"ל אמר מפני החשד, ע' בת' הריב"ש סי' ש"ע וסי' תקי"א

שם חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לקמיה ר' יודן בר שלום א"ל ממאי אישתבעת א"ל דלא מרווחא א"ל ר' יודן וכן בר נש עביד דילמא בקביוסטיסא כו', ע' בת' הריב"ש סי' קע"ח וסי' קפ"ה ותל"ב

ה"ה כיני מתניתא רחבה שדרך הרבים מפסקתה כעולי בבל היא, ע' בת' דבר אברהם ס"ס א'

ה"ו שמונים זוג של תלמידים היה לו להלל הזקן כו', בבבלי סוכה כ"ח ע"א וב"ב קל"ד ע"א הגרסא שמונים תלמידים

שם יונתן בן עוזיאל הדירו אביו מנכסיו עמד וכתבן לשמי כו', ע' תוס' ב"ב קל"ג סוף ע"ב

שם כיני מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד'. פרק ששי

ה"א א"ר יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון ב"א א"ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפיק