אור הישר (ירושלמי) כז

והאי קרא לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא כדאמרו בב"ק ל"ג ע"א דמשנה דהתם ר"ע היא ע"ש, וזה שייך בהיזק דתם דמשלם מגופו משא"כ הכא דבע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ביה, ודוחק לאמר דהאי מ"ד דהכא ס"ל כר' ישמעאל שם, דהא מדמה למשנה דהתם והיא אליבא דר"ע כנ"ל, וגס זה אין לאמר משום דחזינן דעת תורה התם, להכי נילף להא דהכא, דז"א דהא בע"כ פלגינהו רחמנא דמזיק דינו דאורייתא בעידית ובע"ח דבר תורה בזיבורית ורק חכמים העדיפו כחו לגבות מבינונית משום נעילת דלת בפני לוין כדאמר שם ד"ח ע"א וצ"ע כעת

ה"י מתניתא כשהיה ביהודא ונשא אשה מגליל בגליל ונשא אשה מיהודא אבל אם היה מיהודא ונשא אשה מיהודא מגליל ונשא אשה מגליל כופין אותה לצאת כי', ע' תוס' כתובות ק"י סוף ע"א ובת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ז

הי"א הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה כופין אותה לעלות היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות הוא רוצה לעלות לירושלים והיא אינה רוצה כו', בשירי קרבן הביא המפרשים דירושלמי איירי בזה"ז כו', וע' מה שהאריך בזה בח"ס חי"ד סי' רל"ד. מסכת נדרים פרק ראשון

ה"א ר' בא בשם ר' יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום ר' יוסי בעי אם בשיהא נדור באותו היום ל"ל איסר וימר כאותו היום כו', ע' בת' בית דוד סי' י"ג

שם ר' יוסי פתר לאסור איסר הרי הוא עלי אסור הרי עליו אסור כו', ע' אור שמח פ"ה ה"ד מה' שבועות

שם מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר לוסר את כל נכסיו כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קרח סי' ק"ל אות ה' ובכפתור ופרח פ"ה

ה"ב ימינא ה"ז שבועה שמאלא ה"ז שבועה א"ר מתניא דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחיי העולם, וקשה דילמא שאני התם דנשבע בחיי העולם. ומאי ראיה לימין ושמאל בעלמא דהוי שבועה, ועוד דהתם משום דהרים ימינו ושמאלו לשמים, והוי כעין שתפוס בשערו דגבי נזירות בנזיר ד"ב ע"ב, ומה ענין זה לאומר ימין או שמאל סתמא, ומשמע דמשו"ה נאיד בבבלי נזיר ד"ג ע"ב מילפותא דהאי קרא ונקיט מקרא דנשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תר"ו

ה"ג כאישים כשלהביות של אש, וקשה מנ"ל להירושלמי דכוונת המשנה כאישים על השלהבת דילמא על גחלת של הקרבן, ונ"מ דהא צריך להיות בדבר הנדור ולא בדבר האסור, ובגחלת המזבח יש איסור תורה בהנאתו דהא צריך להביא קרבן מעילה, משא"כ בשלהבת דרק איסור דרבנן איכא דלא נהנין ולא מועלין כדתנן בביצה ל"ט ע"א, וע' בתוס' שבת כ"א ע"א ד"ה שמחת ובסוכה נ"ג ע"א ד"ה אשה ובמש"כ בחידושי שם

ה"ד חליל החליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר, וכ' בפ"מ דאין כאן משמעות קרבן ולא מיקרי משמשי מזבח עכ"ל, וקשה ניהי דעצם שימוש החליל לשירה עבידא וקול מראה וריח לית בה מעילה. אכן, ניהי דמעילה ליכא אבל איסורא איכא כדאמרינן בפסחים כ"ו ע"א וע' תוס' סוכה נ"ג ריש ע"א וא"כ הוא נודר בדבר האסור, ומכש"כ למ"ד בסוכה נ"א ע"א דעיקר שירה בכלי, וא"כ איך מוציאו לגמרי מכלל משמשי מזבח. ואפשר בכוונתם דלא די בשימושו שיהיה חל עליו שייכות אל הקרבן, ולפ"ז לא הוי לא דבר הנדור ולא דבר האסור אלא כסתם כלי. פרק שני

ה"א מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל כו', ע' תוס' עירובין ק"א ע"ב ד"ה ר' יוסי ובפסחים נ"א רע"א ובמגילה ד"ה ע"ב ד"ה דברים ובת' הרמב"ם דפוס בלפסיא סי' קנ"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ה

שם הככר הזה עלי כביאת אימא מהו נישמעינה מן הדא כו', ע' אור שמח פ"ב הי"ג מה' נדרים. ה"ב תני ר' ישמעאל אומר ככל היוצא מפיו יעשה לא היוצא מפי שמים כו', עמש"כ בחידושי עה"ת פ' מטות בפסוק לא יחל דברו

ה"ג נישמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת מפני שאמר זו הא לא אמר זו חייב על כל אחת ואחת כו', ע' גבורת ארי ליומא ע"ג סוף ע"ב

ה"ד ויידא אמרה דא דמר ר' חייה בר אבא הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלה ואוכל הדא אמרה מלוח הוא לשעה מלוח הוא. הנה ר"ח בעי לאתויי ממשנה, אבל בברייתא איכא נמי בב"מ פ"ט ע"ב וסופת במלח ואוכל, ובתענית ד"ל ע"א תנא אבל אוכל הוא בשר מליח. ומליח דהתם כל זמן שהוא כשלמים שהם שני ימים ולילה אחד כדמסיק שם, וע' סנהדרין ד"ע ע"א

ה"ה אתא לגבי ר' יוסי א"ל אין לית קדמאה מישרי לך לית חורן מישרי לך כו', וכ' בק"ע