אור הישר (ירושלמי) כו

צריכין חיזוק כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ז ובת' עין יצחק ח"ב סי' ס"ב וע"ע בתשב"ץ ח"א סי' א'. פרק שנים עשר

ה"א במה הוא מתחייב לה לא כן ר"י ורשב"ל תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו, כו', ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' זכיה

שם מעשה ידי הבת של מי נישמעינה מן הדא נישאת הבעל חייב במזונותיה והן נותנין לה דמי מזונות כו', ע' בת' אור גדול סי' יו"ד דף ע"ח ע"א

שם הדא אמרה פסק לזון כלתו זנה ומעשה ידיה של בנו, ע' אור שמח פי"א הי"ז מה' מכירה

ה"ב הפקחין היו כותבין על מנת שאני זן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי ותני עלה ובלבד מן הנישואין הראשונים כו', ע' נחל יצחק סי' מ' ענף ג'

ה"ג ר' ירמיה מפקד אלבשוני חיורין חפותין אלבשוני דנרסיי והבון מסנאיי ברגליי וחומרא בידי ויהבוני על סיטרא אין אתי משיחא ואנא מעתד, ע' בספר המנהיג ה' פסח סי' ב'

שם רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמין ומנוניה, ע' דורות הראשונים סוף ימי החשמונאים פי"ח

שם אתהלך לפני ה' בארצות החיים כו' ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח כו', ע' פסיקתא רבתי פ"א

ה"ד אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים משום שם רע, וכ' בק"ע שיחשדו אותה מבני בעלה מאשתו הראשונה ע"ש, לכאורה נראה דאין זו טענה אלא באשת אב שאינה אמם, אבל באמם הרי משנה מפורשת היא בקידושין ד"פ ע"ב מתייחד אדם עם אמו ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן מדוע קבעו סברא זו בשו"ע סי' צ"ד ס"ו רק בשם י"א

ה"ה א"ר אבון לא מסתברא אלא באשה שאין לה מזונות אבל באשה שיש לה מזונות אני אומר מפני מזונותיה לא תבעה כו', ע' אור שמח פט"ז הכ"א מה' אישות. פרק שלשה עשר

ה"א הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות ואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה שומעין לו ואם פסקו ב"ד מה שפסקו פסקו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רל"ב ובהגה"ה שם

שם הרי שהיה נתון במדה"י ואמר ינתנו אלו לבניי בנותיו בכלל אם בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבניי אין בנותיו בכלל, ע' בת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ג'

ה"ב מפייס הוינא ליה הוא מחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"צ ובת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז

שם א"ר חגיי לא אמר אלא אחר הא האב גובה ר' יוסי אומר בין אב בין אח אינו גובה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קמ"ט וסי' תקפ"ב ובתרומת הדשן סי' שי"ז וע"ע בת' הרשב"א סי' תתפ"ד ובשערי תשובות למהר"ס ב"ר ברוך ח"ג סי' ל"ג

ה"ג כמה הן נכסים מרובין ר"ז ר"י בשם רב כדי שיהא שם מזון יב"ח לאלו ולאלו שמע שמואל ומר זו דברי ר"ג ברבי כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פ"א

ה"ד כך משיב רשב"ל את ר' יוחנן על דעתך דאת אמר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור והא תנינן טענו כלים וקרקעות כו'. ע' נובי"ת חח"מ סי' כ"ח

ה"ה מתניתא בשפסק במעמדה אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי, הנה בזה ניחא נמי מאי דלא הוזכר כאן כמו בבבלי ק"ט ע"א בד"א בגדולה כו' ע"ש, דלפ"מ דמחלק הכא בין פסק במעמרה או לא בע"כ איירי בגדולה, וע"ע בח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ג קנ"ב

ה"ו ולא סוף דבר כשעשאה סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו, ע' בת' הריב"ש סי' רנ"ב

ה"ז תניא יהושע הרי שהיה טועה בכרמים ובשדות מקדר ויוצא עד שהוא מגיע לדרך כו', וקשה מאי דוגמא היא זו הרי תקנת יהושע היתה בזה משום דאסור להציל עצמו בממון חבירו, כמובא בחידושי הרשב"א גם בשם הראב"ד בב"ק פ"א ע"ב וע"ש ד"ס ע"ב ובתוד"ה מהו להציל, אי צריך לשלם אח"כ כשהציל א"ע מפני פקוח נפש ע"ש, וע"ז היה צריך לתקנת יהושע שאין תביעה מצד בעל הכרם על הצלתו שהיה צריך באותה שעה, משא"כ הכא הרי הוא תובע הדרך שיהיה כשלו ממש בקנין הגוף עליה. ואף שאפשר להעמיס כן בהבנת הירושלמי בתירוצם, אבל הפליאה היא על עצם קושיתם דלכתחילה וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לב"ק קי"ז ע"ב

, ה"ח הגע עצמך דהוה ליה קרקע יכיל הוא מימר ליה קרקע טב אנא בעי הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב יכיל הוא מימר ליה דידי אנא בעי כו', והנה התוס' רי"ד בדף ק"י ע"א כ' אהא דחכ"א דלפיכך מכר לו את הקרקע שיוכל למשכנו. וז"ל ואע"פ שהיה לו שדה אחרת היה ירא שמא היה משועבד לאחרים ע"ש, ולפי המבואר הכא טפי הי"ל להביא טענת הירושלמי דקרקע טב או דידי אנא בעי וצ"ע

ה"ט מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה יליף לה משוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק כו', וקשה הלא התם אית לן קרא ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון,