אור הישר (ירושלמי) כה

ה"י אורחא דאיתתא מימר אבד פורנא אבד חורן אלא כי אורתא דבר נשא מימר אבד כרטיסו אבד חורן, ע' בת' הריב"ש סי' תע"ח

שם תני ר' חנין קומי ר' הילא תרין אמורין ח"א לכתובה אבל לא לתנאין וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין, ע' נועם ירושלמי דמאי פ"ו

שם ניחא גר קטן וקטן מגרש א"ר חגיי קיימתיה כיי דמר ר' לעזר בשם ר' חנינה והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה וכא הוא שבא עליה משהגדיל, ע' בת' ר"ב אשכנזי סי' ג'. פרק עשירי

ה"א קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל על דעתון דרבנן רחל קודמת ועל דעתיה דראב"ע לאה כו', ע' אור שמח רפי"ז מה' אישות

ה"ב היה שם בכור את אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים נוטל פי שנים בכחו או פי שנים בכל האחים, ע' אבני מלואים סי' קי"א סק"ד

ה"ג ר' מנא אמר בעיקר שתי כתובות פליגין ר"ש אומר קרקע ורבנין אמרין מטלטלין כו'. ע' בת' הריב"ש סי' ק"ו

ה"ד שמואל אמר שוחדא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין כו', ע' בת' ריקאנטי סי' תל"ב ובמעשה בצלאל שם

שם שמואל אמר במרשות זו את זו בשהרשת השלישית את השנייה לדון עם הראשונה אמרה לה לא מנה אית לך סב חמשין ואיזל לך כו', ע' אור שמח פי"ז ה"ג מה' אישות

ה"ה לשני שטרות שיצאו על שדה אחת לאיזה מהן שירצה להחליט מחליטין, בת' הרא"ש כלל ק"ז סי' ז' מסיק ובלבד שיהיה ב"ד מומחה

ה"ו א"ר יוסי הדא אמרה ההן דיזיף מן תרין בני נש אתא תניינא א"ל קומי פושרין כו', ע' נועם ירושלמי דמאי פ"ו

שם א"ר יוסי ולא כתב דאיקני לא אתייא אלא ביורש א"ר חנינא אפילו בבעל חוב אתייא היא כו', ע' בת' ברית יעקב סי' צ"ז. פרק אחד עשר

ה"א אשת איש שמציאתה שלו הותירה מזונות שלו אלמנה שמציאתה שלה הותירה מזונות שלה, ע' אור שמח רפי"ח מה' אישות

ה"ב כהדא דתני אלמנה שתפסה אפילו אלף זוז למזונותיה אין מוציאין מידה מהו מימר לה חוי מה בידך כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שי"ח שי"ט תת"ע

שם מכיון שהיא עתידה להשבע בסוף אפילו חוי מה בידך לא אמרינן לה. כ"ה הגרסא בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ג' עמוד קל"ח

, ה"ג כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך חס על כבוד גרושתו דא"ר יעקב בר אחא בשם ר' לעזר מבשרך לא תתעלם זו גרושתו כו', ע' אור זרוע ח"א ס"ס תרי"ח

ה"ד פדה שוה מאתים במנה ר' יוחנן אמר אינו פדוי ורשב"ל אמר פדוי מתניתא פליגא על ר"י אמר טלית זה תחת חמור זה יצא לחולין וסיפא פליגא על רשב"ל צריך להעשות דמים א"ר יוסה כל גרמה אמרה שהוא צריך להעשות דמים מה פליגין להביא מעילה ר' יוחנן אמר מביא קרבן מעילה רשב"ל אמר אינו מביא קרבן מעילה, והנה הרמב"ם פ"ז ה"ח מה' ערכין כ' וז"ל אחד קדשי בדה"ב ואחד קדשי מזבח שנפל בהן מום אין פודין אותו לכתחילה אלא בשוייהן ואם עבר וחללן על פחות משוייהן אפילו הקדש שוה מאה דינר שחללו על ש"פ ה"ז פדוי ויצא לחולין ומותר ליהנות בו ומדברי סופרים שהוא צריך חקירת דמים וחייב להשלים את דמיו עכ"ל, הרי לפנינו דהרמב"ם פסק כר"ל בעצם הדין דפדוי, וכר' יוסה דהכא דלדברי שניהם הוא צריך להעשות דמים, ולפ"ז קשה הלא אנן קיי"ל כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת דקחשיב ביבמות ל"ו ומדוע פסק הכא כר"ל נגד ר"י, ועוד אמאי השמיט הרמב"ם מלהזכיר דאינו מביא קרבן מעילה כדעת ר"ל הכא, ומזה מוכח דאיהו נקיט דכל האי כללא דיבמות שם הוא היכא דרק ר"י ור"ל פליגי אבל במקום שיש הכרעה מדעת אחרת אז אין אנו זקוקים לפסוק כר"י נגד ר"ל. והשתא לפ"מ דמסקינן בבבלי ב"מ נ"ז ע"א דר"י ור"ל פליגי בדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל ור"ל סבר כוותיה, ולהכי אזיל הרמב"ם ע"פ הכרעת שמואל וכמו דאיהו לא הזכיר דין הבאת קרבן מעילה לפי דסבר לגמרי כר"ל ה"נ השמיטו הרמב"ם

אולם אכתי איכא למידק הרי סוגיא דהכא איירי בדין אונאה, וכן בדין חליפין כדאמר טלית זה תחת חמור זה, ובחליפין לית לגמרי דין אונאה כדכ' הרמב"ם רפי"ג מה' מכירה דאם החליף מחט בשיריים או טלה בסוס אין לו הונייה ע"ש, ואפ"ל דהתם הוא בחליפי הדיוט. בזה י"ל כדהסביר הרמב"ם שזה רוצה במחט יותר משיריים משא"כ בהקדש דלא שייך כזה. או כדכ' הכ"מ דכתיב ממכר למעוטי חליפין, וע' בתוס' ב"מ שם ותמורה כ"ז ובמה שהארכתי בחידושי שם

ה"ה כתב כל נכסיו לשני ב"א כאחת והיו העדים כשרין לזה ופסולין לזה ר' הילא בשם ר' יסא איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל כו', ע' בת' ריקאנטי סי' תנ"ו ובמעשה בצלאל שם

ה"ו תמן תנינן שום היתומים שלשים יום שום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב כו', ע' במיוחסות סי' כ"ט וסי' נ"א ונ"ד

ה"ז שמענו שהוא מוציא שמענו שכופין מה בין אלו לאלו אלו ע"י שהן ד"ת וד"ת אין