אור הישר (ירושלמי) כג

שאביה רודפה לבית בעלה, והיינו כל זמן שלא הלכה עד עתה וכשבאת לבית אביה רודפה הוא חזרה לבית בעלה, וממילא מובן דזהו לאו דוקא רגל הראשון, וע' בתוס' דמכילתין ע"א סוף ע"ב ובפסחים פ"ז ע"א ד"ה כאן ברדופה

ה"ה וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא שלא בכתובה שלמחר מתו מוטל לפניו ואין ברייה משגחת עליו, ע' אור שמח פי"ג הי"ג מה' אישות

ה"ו וכולהון בעדים פלוני עישר פלוני ראה כיתמן פלוני קצה חלתה פלוני התיר את נדרה בדקו כולהון ולא אשכחון כו', ע' תרומת הדשן סי' רי"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קי"ד ובעין יצחק אה"ע ח"א סי' כ"ז

שם אי אפשי אשה נדרנית שהיא קוברת את בניה כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' ובח"ס אה"ע ח"א סי' קל"ג

שם אחד נשים שאמרו אין להן כתובה ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה כגון היתומה והשנייה והאיילונית כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ג'

שם והיוצאת משום שם רע אין לה בליות מהו נסב מן הפרא פרנון דידה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ב ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ו

שם ראו אותה חוגרה בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה כאור הדבר תצא כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות ח'

ה"ז מתניתא בשכנס ולא בעל מאן דמר רשב"ל בשכנס ובעל כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי'

שם ר' רדיפה רבי יונה ר' ירמיה שאיל אשה קרחה ושיטה של שיער מקפת מאזן לאזן כו', ע' בס' אור גדול סי' ה' דף מ"ד ע"א

ה"ח ר' יהודא בשם רב כיני מתניתא כשהיו בו אבל נולדו בו כופין אותו להוציא כו', ע' בס' אור גדול סי' ח' דף מ"ב ע"ב ודף נ"ח ע"ב וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשס"א

ה"ט ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד כו' הוסיפו עליהן אלונים ערמונים אלמונים כו', הנה בב"ב ד"פ ובתענית כ"ה ובר"ה כ"ג לא חשיב רק עשרה ופריך התם הרי בכתוב כתיב אלא שבע ומשני כדהכא הוסיפו עליהן אלונים כו' וע"ש בתוס' ובטו"א, אמנם איכא למידק מדוע לא פריך הכא הלא אחר ההוספה ליתנייהו רק עשרה והיכן הן עד כ"ד וצ"ע. פרק שמיני

ה"א מה בין עד שלא נתארסה בין משנתארסה עד שלא נתארסה לזכותה נפלו משנתארסה לזכותה ולזכותו נפלו, הנה לולא פי' המפרשים היה נלע"ד בכוונת הש"ס לחלק בד"ז, דאם נפלו לו נכסים עד שלא נתארסה בהכרח דרק מזלה גרם לה, והיינו דאמרו לזכותה נפלו, ומשו"ה אע"ג דעכשוי נתארסה מ"מ מתחשבין רק עם זכותה של שעת. נפילה, ולהכי מודים ב"ש וב"ה שאם מוכרת ונותנת קיים. משא"כ אם נפילת הנכסים היתה משנתארסה שאמרו דלזכותה ולזכותו נפלו. הכוונה. דאפשר משום דמזלא דבי תרי עדיף כדאמרינן בב"מ ק"ה ע"א, ולהכי ס"ל לב"ה דלכתחילה לא תמכור. ורק בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים

שם ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד, ע' בציון ירושלים מה שהביא בשם הרי"ף, וע"ע ב"מ צ"ה ע"א תוד"ה איתמר

ה"ב אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים תני ר"ח לא תמכור ולא תתן ואם מכרה ונתנה קיים כו', ע' בתוס' ריש פרקין ובת' פנים מאירות ח"א סי' ק"א

ה"ג א"ר יוחנן נכסים הידועין לבעל אלו הקרקעות ושאינן ידועין לבעל אלו מטלטלין ריב"ח אמר נכסים הידועין לבעל אלו שנפלו לה ברשות הבעל ושאינם ידועים לבעל אלו שנפלו לה ובעלה נתון במדה"י כו', הנה בבבלי ע"ח ע"ב נתהפכה דעת ריב"ח לר' יוחנן ודר"י לריב"ח, ובת' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ג הי"ל גרסא אחרת בסוגיין לא כבבלי ולא כירושלמי, וע"ע בת' הגרע"א סי' רכ"ד דף קפ"ד ע"א

ה"ד א"ר ירמיה דר"מ היא דר"מ עבד מחוברין כתלושין כו', הנה אפ"ל נמי דכמו במשנתנו אזיל ר"מ לשיטתו במה דס"ל בשבועות שם, כמ"כ התם אזיל ג"כ לשיטתו בהא דס"ל ביבמות צ"ג ע"א אדם מקנה דשלב"ל, דאם בדבר שאינו עדיין בעולם כגון פירות דקל, נחשבים אצלו כמי שישנן במציאות להקנאה רק משום דעבידי דאתו אע"ג שאינן בידי אדם שיבאו, מכש"כ פירות המחוברין לקרקע שאינן מחוסרין אלא מעשה ידי אדם בודאי דנחשבין אצלו כתלושין, וחילוק זה גבי פירות בין מחוסרין בידי אדם למחוסרין בידי שמים קאמר שמואל בבבלי ב"מ ע"ד ע"א, ואיהו נמי לשיטתו שם ע"ג ע"א גבי פרדיסא כמש"כ בחידושי שם

ה"ה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה"א ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו כו', ע' ספרי פ' תבא פיסקא ש"א ובמפרשים שם ובמעין החכמה דף קל"ז ע"א

ה"ו נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו כו', מתניתא בשאינן עושין כדי טפילתן אבל אם היו עושין כדי טפילתן לא תמכור שעדיין כבוד בית אביה קיים, וקשה הלא בלא"ה איירי כשעושין כדי טפילתן. דאל"ה מאי שייך בהו מכירה כדכ' התוס' ע"ט ע"ב בד"ה והרי עבדים ע"ש, וה"נ אמרינן בגיטין י"ב ע"א עבדא דנהום כרסיה לא שויא למריה ולמרתיה למאי מיתבעי, ועו"ק בהא דרשב"ג פליג במשנה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה, הלא ממ"נ אי בשעושין כדי טפילתן גם ת"ק מודה דלא