אור הישר (ירושלמי) כב

דמקום זה היה בדרום ואמרינן במנחות פ"ה דשדות המודרמות בהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת, לכן גידול התבואה שבהן טובה הרבה יותר ע"ש, א"כ גם השעורים שם יפות ולזאת יוכל לפסוק גם שעורים, אלא משום דעצם דינה בחיטים, לכן פוסק לה ארבעה קבין שעורים במקום שני קבין דחיטין

ה"י ר' חייה בשם ר' יוחנן הותירה מזונות שלו, ע' תוס' נזיר כ"ד ע"ב ד"ה שקימצה ובס' בני אהובה פי"ח ה"ד מה' אישות ובתוס' ויד רמה לסנהדרין ע"א ע"א

הי"א דברים אמורים לשון נקי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אכילה ממש כו', ע' בת' הרא"ש כלל ח' סי' ז'. פרק ששי

ה"א תמן תנינן מציאת בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ג'

שם א"ר יוחנן טעם אחר יש באשה מהו טעם אחר באשה א"ר חגיי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' פ"ו וע"ע תוס' קידושין כ"ד ע"א ובת' פמ"א ח"ב סי' ק"ח ובת' הריב"ש סי' שס"ט

ה"ב ולא דברים שהן קונין באמירה הן כו', ע' בירושלמי לעיל פ"ה ה"א ובתוס' ק"ט ע"א. ד"ה תשב ובת' הריב"ש סי' שמ"ה ובת' הרמ"א סי' פ"ט

ה"ג מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש אריב"ח שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לבלות את כליה ולפחות אותן חומש כו' זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"י ובת' הריב"ש סי' ק"ג ובתשובות מיימונית לספר משפטים סי' ח'

ה"ד א"ר אבין עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים כו', וכ' בפ"מ כמו דבכספים הכל כפי התנאי או לפי מנהג כן נמי בפ"ו אם התנו ביניהם שאם לא תלד לו בנים לזמן כך וכך שיכול לגרשה הכל לפי התנאי או לפי המנהג כו' ע"כ, ולע"ד בלתי מובן מאי שייך בזה תנאי או מנהג המקום, הרי בנוגע לפו"ר הוא קשור בדיני התורה הכתובה והמסורה, אם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל כדתנן ביבמות ס"ד ע"א, ובתוך זמן העשר שנים כל זמן שלא קיים פריה ורביה שני זכרים לב"ש או זכר ונקיבה לב"ה אינו רשאי לבטל כדתנן התם ס"א ע"ב, ואי אית ליה בנים ומבטל ברשות אשתו, מדוע צריך לתנאי וכדפריך בבבלי דמכילתין ס"א סע"ב אהא דתלמידים יוצאין לת"ת כו' ברשות כמה דבעי ע"ש, ועכ"פ מה שייך מנהג המקום לדברים דמקורם המה הלכתא גבורתא. ולהכי נראה יותר כדמפרש בק"ע ע"ש

ה"ה כיני מתניתא וכן המפרנסין את היתומה אמר רבי חיננא זאת אומרת שאומרים לפרנסין ללות דו פתר לה בשאין בכיס לווין עד חמשים אבל אם יש בכיס מוסיף כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' כ"ז ובכפתור ופרח פמ"ד

ה"ו ר' טבי בשם ר' יאשיה טעמה דר' חנינא אין מן המשועבדין היא גובה לא כש"כ ממה שלפניה, הנה בבבלי ס"ט ע"א קאמר הכי ר' חנינא גופיה בהדיא, וע' בת' הריב"ש סי' ק"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' נ"ו

ה"ז כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה א"ר אלעזר כו' א"ר יוחנן נראין דברים כו'. ע' נועם ירושלמי ערלה פ"ג

שם האורג מלא הסיט מצמר הבכור כו', ע' במפרשים כאן וברש"י שילהי תמורה ד"ה מלא הסיט ובמש"כ בחידושי שם. פרק שביעי

ה"א כמאן דמר אין מזונות האשה מדבר תורה כהדא דתני אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית אבל ניזונת היא אצל בעלה בשביעית, ע' פאת השלחן סוף סי' ה' ובשאילת שלום לשאילתות משפטים סי' סמ"ך אות ס"ח

ה"ב ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים אלא בשנדרה אשה ושמע בעלה ואמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסיו כו', ע' אור שמח פי"ג ה"ח מה' אישות

ה"ג נתן בר הושעיה אמר ר' יוחנן חוץ מן הרגל, וכ' בפ"מ קצבה הויא עד הרגל שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל ע"כ, והנה הרמב"ם פי"ג ה"ח מה' אישות פסק שנה אחת יקיים כו' והוא כשמואל בבבלי ע"א ע"ב, אולם רבב"ח א"ר יוחנן שם עשר שנים ורב חסדא אמר אבימי רגל, ועפ"ז הק' שם הה"מ בשם הראשונים הא קיי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר"י כו' וע"ש מה שתירץ, ולולא דבריהם היה נלע"ד בפשיטות לפ"מ דחזינן הכא דנתן בר הושעיה א"ר יוחנן רגל והוא כרב חסדא דהתם ודלא כרבב"ח אמר ר' יוחנן עשר שנים, וכיון דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן לכן לא סמיך הרמב"ם לנכון על דעתו, רק על דעת ש שמואל דקאמר הלכתא פסיקתא, ול"ד לדעלמא היכא דשמואל ור' יוחנן פליגי בהדיא

ה"ד ר' יוחנן אמר ברגל רדופין שנו אי זהו רגל הרדופין א"ר יוסי בי ר' בון זה רגל הראשון שאביה רודפה לבית בעלה, ביאור דבריהם נלע"ד דלפי לשון משנתנו רגל אחד, לא הוה ידעינן מה ענין רגל אחד להילוך בבית אביה, ואיזה רגל הוא האחד, להכי אשמעינן דהאי רגל הוא רגל רדופין, ואכתי לא ידעינן אם מה שהיא רדופה מצד טבעה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה, ועתה אם לא הלכה ברגל ראשון לאחר חופתה, האם גם רגל שני נחשב כרגל ראשון, ופשיט לה ר"י בר בון זה רגל הראשון