אור הישר (ירושלמי) כא

כן, כן תנאי זה יפה כחו לגבות עד כ"ה שנה אפילו אם ניסת אח"כ לאחר כדכ' בראב"ן סי' ק"ז אות ג'

ה"י תני יבמה שנשבית אין היורשים חייבין לפדותה כו' מתניתא מסייע לרב ואותיבינך לי לאינתו אין כאן אינתו, הנה זו היא כעין כל הדברים ששנינו בתוספתא דמכילתין פ"ד ובב"מ ק"ד דדרשינן לשון הדיוט, וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו

שם כל מה שיש לה קיצה מתרפאת מכתובתה ושאין לה קיצה מתרפאת מן הנכסין, ע' בת' הגרע"א סי' ק"נ

הי"א א"ר יוחנן לא אמר בן ברוקא אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה'

הי"ב אתא לגבי אבוי א"ל קפחתה את נתן הבבלי כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ג. הי"ג רבי זעירא שאל כו' לא היה שם בית א"ל היורשין שוכרין לה בית, עמש"כ הרב המגיד פי"ח ה"ג מה' אישות

הי"ד אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודא חסו על ממונן ולא חסו על כבודן כו' קיסרין כיהודא ושאר כל הארצות כירושלם, ע' בת' הריב"ש סי' ת"פ, וע"ע שם ס"ס ק"ז. פרק חמישי

ה"א רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב עד כדון כשבעל כו', ע' נחל יצחק סי' מ' ענף ט'

שם כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו' ובלבד מן הנשואין הראשונים, ע' בת' הריב"ש סי' שמ"ה ובנחל יצחק סי' מ' ענף ג'

שם האב פוסק ע"י בתו לא אשה ע"י בתה לא אח על יד אחותו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ז ובהגה"ה שם

ה"ב חברייא בשם ר' יוחנן עד שלא בעל ומשבעל ר' זעירא בשם ר' יוחנן עד שלא כנס ומשכנס, ע' עמק יהושע ח"ב דרוש א'

ה"ג ר"ע אומר מחצה חולין ומחצה תרומה שהנשים מצויות לטמא טהרות, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ס"ה

ה"ד היבמה כל שלשה חדשים ניזונת משל בעלה עמד יבמה בדין וברח ניזונת משלו חלה כמי שברח דמי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ו ובהגה"ה שם ובאור שמח פ"י הי"ט מה' אישות וע"ע באו"ז ח"א סי' תרל"ו

שם ומה אעשה והן אמרו לעולם אין האשה אוכלת בתרומה ער שתיכנס לחופה וסמכו להן מקרא שנאמר כל טהור בביתך יאכלנה כו', הארכתי בזה בחידושי לירושלמי יבמות פ"ט ה"ה

ה"ה מה שאירש מאבא היום מכור לך כו' בלוה לתכריכי אביו והוא שיהא חולה אביו או מסוכן, ע' בת' הריב"ש סי' ת"ד ובאור שמח פכ"ג ה"ט ממכירה

ה"ו ר' אבהו בשם ריב"ל שלשה ימים מעת לעת בד"א בזמן שפירש מתוך בוריו כו', כ"ה הגרסא ברא"ש דפרקין סי' י"ח, ותיבות תני מעל"ע ר' חזקיה רבה ליתא התם, וע' בת' הגרע"א סי' נ"ה ובאור שמח פ"ה ה"ה מיסה"ת

ה"ז מנא לה מזון מה אם דברים שאין בהן קיום נפש אינו רשאי לימנע ממנה דברים שהן קיום נפש לא כש"כ כו', ע' בתוס' מ"ח ע"א ד"ה ראב"י ובהפלאה שם ובמעין החכמה דף י"ד ע"א. ה"ח הכא את מר שבעה והכא את מר שלשה אריב"ח היא על ידי שהיא חייבת לו שבע הוא פוחת ממנה שבע והוא ע"י שהוא חייב לה שלשה הוא מוסיף לה שלשה כו'. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' נ"ג

שם עד כמה הוא פוחת נשמעיניה מן הדא תני ר' חייה ארוסה וחולה נדה ושומרת יבם כותבין לה אגרת מרד על כתובתה כו', ע' בס' אור גדול סי' ד'

שם מה מיפחות מפרא פרנון דידה נישמעינה מן הדא ר' יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ב

ה"ט המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקבים חיטין או מארבעת קבים שעורים א"ר יוסי לא פסק שעורים אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום. מהו סמוך לאדום לדרומה, והנה בבבלי ס"ד ע"ב מקשו אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי ומשני הכי קאמר לא פסק שעורים כפלים בחיטין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן ע"ש, ועל דרך זה פירשו מפרשי הירושלמי הכא ע"ש, וקשה טובא מה הועיל הירושלמי במה שהוסיף תיבה זו לדרומה מאי נ"מ אם ההוספה בכפלים לצפונו או לדרומה

כן קשה על אוקימתא דבבלי דקאמר ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחיטין כו'. הלא כפלים מאן דכר שמיה בלשון ר' יוסי הרי איהו קאמר לא פסק לה שעורים אלא ר' ישמעאל משמע דעל כל פיסוק שעורים פליגי, וסברי דרק חיטין והיינו דקאמר ר' יוסי דבפיסוק שעורים הוי ר' ישמעאל יחידאי, ועוד אם רק דבשיעור חידש ר' ישמעאל ומפני שבמקומו היו השעורים רעות, אכתי לא ידעינן שיעורא דשעורים במקום שהן יפות

לכן לולא דמסתפינא הייתי סולל לי מסילה חדשה בכוונת הירושלמי, ואמינא דהוא נאיד מאוקימתא דבבלי מפני חומר הקושיות כנ"ל. וס"ל דלאו על שיעורא דכפלים אתא ר' יוסי, אלא כל דין פיסוק שעורים חידש ר' ישמעאל שיוכל לפסוק לה משום שהיה סמוך לאדום, והשתא קשיא להו מ"ש דוקא באדום כדהקשו בבבלי, ומשו"ה מתרצו לדרומה, היינו