אור הישר (ירושלמי) כ

לכשלא יכנוס וע' בת' מהרי"ק סי' קכ"ט ובח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ה ובמל"מ פ"א ה"ג מה' נערה. ה"ו בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה והבא אחריו בחנק ולא סוף דבר מכדרכה אלא אפילו שלא כדרכה, ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק שוכב עם אשה בעולת בעל. שם היה נשוי את אחותה כבר נפטר, ע' בקובץ הערות סי' ד' אות י"ב

ה"ז א"ר יוחנן אתיא דר"א בשיטת ר"ע רבו כו', ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו כו', פי' הלא הקנס אינו ברשותה עד לאחר העמדה בדין ואכתי הוא דבר שאינו ברשותה ואיך יכולה למחול, וקשה כיון דמשנתנו אתיא אליבא דר"ע ואיהו הא סבר ביבמות צ"ג אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומכש"כ דיכולה למחול הקנס המיועד לה לאחר העמדה בדין מדין התורה, וצ"ע כעת

שם מעתה אפילו במפותה ר' ירמיה בשם ר' אלעזר תיפתר שמחלה לו ויש אדם מוחל דבר שאינה שלו פתר לה ביתומה. ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' נערה

ה"ח לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן כו', הנה כן פירש"י נמי בסנהדרין צ"ד סוף ע"א דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן וכן פירש"י ר"פ החובל בין אדם קל לאדם חשוב ע"ש. ולא ידענא מדוע שינה רש"י כאן פירושו ד"מ ע"א, במש"כ אדם בינוני המבייש בושתו קשה כו' ע"ש וצ"ע כעת

ה"ט ר' חייה בשם ר' יוחנן דר"מ היא ברם כרבנן יש מכר וקנס כאחת כו'. עמש"כ בחידושי לחולין כ"ו ע"ב

שם ר' אבהו אמר רשב"ל נערה אחת שלימה כתיב בפרשה לימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה. ע' בבלי כ"ט ע"ב וברש"י ד"ה לאבי הנערה ותוד"ה נערה נערה הנערה ושם ע"א תוד"ה נערה אין ובת' דברי ריבות סי' שפ"א

ה"י א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהמית עבד מוכי שחין כו', ע' אחיעזר ח"א סי' ל"א

שם טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו א"ל ומה בידך ואין קנסות אלא בב"ד ובעדים ויאמרו לו צא ידי שמים הדא אמרה שאין אומרים לו צא יד"ש כו', ע' עמק יהושע ס"ס י"ב וע"ע בקצוה"ח סי' א' סק"ז. פרק רביעי

ה"א ר' אבהו בשם ר' יוחנן והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה אותם לבניכם אין בנותיכם לבניכם בקנס הכתוב מדבר תני ר' חייה אין להן לא בקנס הבת לא בפיתוייה ולא בחבליה. הנה זו היא כקושיא דרבה בבבלי מ"ג ע"א ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר וכן תנא ר' חנינא כו'. אבל רב כהנא שם מפרש דרשה זו על זכות דמעשה ידיה של בת, וכדהובא בקידושין ט"ז ע"ב דתניא והתנחלתם כו', ומקורו בספרא בהר פרשה ו'. וע' בשני המקומות בתוס' ובפני יהושע ובתורה תמימה שם בפסוק והתנחלתם אותם, ובמפרשי הירושלמי לקמן בפרקין ה"ב

שם קנס אימתי הוא מתחייב רבי יונה אמר משעה ראשונה ר' יוסי אמר בסוף כו', ע' אור שמח פ"ב הט"ו מה' נערה

ה"ב ר"ש עבד כמעשה ב"ד ורבנין עבדין לה כמלוה על דעתיה דר"ש גובה בעדית על דעתיה דרבנין גובה בבינונית כו'. וקשה אף אם נימא דהוה כמלוה עכ"פ יגבה מעידית כנזקין דאין לך מזיק גדול בגוף כזה, ואי משום דקרי ליה מלוה הרי מלוה הכתובה בתורה היא כנזקין וככתובה בשטר דמיא וע' קידושין י"ג ע"ב ובתוס' שם, ואי דוקא מלוה היא ליפרע מזיבורית דדבר תורה בע"ח בזיבורית והא דגובה בבינונית הוא רק מתקנת חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין כדאמרינן בב"ק ד"ח ע"א. והכא לא שייך תקנה דנעילת דלת, והוה לן לאוקמי על דין תורה דבעל חוב. אבל עכ"פ בינונית מאי עבידתה הכא וצ"ע כעת

ה"ג זינתה ועודה בבית אביה משבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה, ע' אור שמח פ"ג ה"ט מאיסורי ביאה

ה"ד לקחתי פרט לשומרת יבם לקחתי פרט לארוסה לקחתי פרט ליעודין. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ט

שם תני ראב"י אומר ייאמרו הדברים ככתבן כו', ע' דורות הראשונים מימי הצדוקים פט"ו

ה"ו על דעתיה דר' חגיי בין לקבורה בין למזוני האב גובה האחר אינו גובה על דעתיה דר' יוסי לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים כו'. ע' בת' ריקאנטי סי', תקט"ז

ה"ז לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש לו חופה כו'. ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות

ה"ח ארשב"ל בשם ר' יהודא בן חנינא נימנו באושא כו', ע' פסיקתא רבתי פכ"ו

שם עוקבא אתא לגבי ר' יוחנן א"ל עוקבא זון בניך א"ל מנן מרי א"ל עוקבא רשיעא זון בניך. הובא בכפתור ופרח פמ"ד

שם אדם מביא ע"י אשתו כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב אפילו חללה שבת. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע' ובס' משנה אחרונה לנגעים פי"ד מ"ב

ה"ט מתניתא דר' מאיר דר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות, פי' דתנאי ב"ד זה האמור במשנתנו אלים כחו ג"כ לעשות בעילתו כזנות אם לא עשה