אור הישר (ירושלמי) יט

ה"ה ר' יודן בעא אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני מכחישין הן אותה. ע' עונג יו"ט סי' ק"נ

שם שמואל בעא אזדיקוקי לאיתתיה אמרה ליה טמאה אני למחר אמרה ליה טהורה אני כו'. ע' בס' התרומה ה' נדה סי' צ"א ובאור זרוע ח"א סי' ש"ם ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח

ה"ו אמרין לשמעון בר בא איטפל בקריבתך נסב לקדמיתא ומיתת לתניינא ומיתת למה בנין דשקרון חס ושלום לא שקרון אלא מן חטאת דחנניא בן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה בחו"ל. ע' באור זרוע ח"א סי' פ"ב

ה"ז חד בר נש אתא לקמיה דרבי א"ל בני הוא זה וכהן הוא א"ל בנך הוא ואינו כהן כו' בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, ע' בת' עונג יו"ט סי' קנ"ז

ה"ח ר' חייה בשם ר' יוחנן אין ערער פחות משנים ר' בון בר חייה בעא מה אנן קיימין כו', ע' בת' מהרי"ק סי' פ"ז

ה"ט ר' יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין בשם חזקיה והוא שנגמר דינה להריגה ר' יוחנן אמר אפילו לא נגמר דינה להריגה אמרין בשם ר' יוחנן אשת לסטים כלסטים ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"א

שם ר' אימי בשם ריב"ל אפילו קטן אפילו קרוב אפילו קטן וקרוב כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' מ"ג וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשמ"ז

ה"י מהו להוציא ממון מתוך עדותן היך עבידא היו הכל יודעין עד שדה ראובן תחום שבת ובאו ואמרו עד כאן היינו באין בשבת ונמצאת השדה של שמעון כו'. ע' עמק יהושע סי' י"ז ובנחל יצחק סי' ל"ה ובת' אחיעזר חאה"ע סי' ה'

שם אין נאמנין אלא בגודלן מה שראו בקוטנן הא בקוטנן לא. ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ג

שם לא אמר ר' יוחנן בן ברוקה אלא על נחיל של דבורים שאין גזילו דבר תורה. ע' נחל יצחק סי' ל"ה ענף ט' ובקובץ הערות סי' כ"א וע"ע באו"ז ה' עגונה סי' תרצ"ה

שם ר"ז בעא קומי ר' מנא לא מסתברא אלא על אתר הא לאחר זמן לא א"ל אף אנא סבור כן ותנינן בד"א כו'. ע' בת' שאילת דוד חאה"ע סי' י"א בהגה"ה. פרק שלישי

ה"א דתני חזקיה אם מאן ימאן אביה אין לי אלא שמיאן אביה מניין שאם ימאנו אפילו מהשמים ת"ל מאן ימאן מ"מ, ע' אור שמח פ"א ה"ג מה' נערה

שם כותית אתיא כמ"ד כותי כישראל לכל דבר ברם כמאן דמר כותי כגוי לא בדא כו', ע' בס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל כ"א

שם הרי המצית גדישו של חבירו בשבת על שיבולת הראשון חייב מכות מיכן ואילך בתשלומין כו', ע' משך חכמה פ' נשא בפסוק ואשמה הנפש ההיא ובת' אחיעזר ח"א סי' י"ח וסי' כ"א

שם המצית גדיש חבירו ביו"ט ביניהון על דעתיה דאילין תנאי הואיל ואין בהן כרת משלם על דעתיה דרבנין דאילו הואיל ויש בהן מכות אינו משלם. ע' אור שמח ס"ח ה"ה מה' לולב

ה"ב א"ר יוחנן לא ריבה אותה ר יהודא אלא לקנס כו' רשב"ל אומר אף להאכילה תרומה על דעתיה דרשב"ל ר' יודה ור' דוסא שניהם אוסרים דבר אחד דתנינן תמן השבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא אתא ר' חנינא בשם רשב"ל הלכה כר' דוסא. והנה כל ההלכה מרישא לסיפא מרפסן איגרי לפמש"כ הראשונים דכל היכא דאמר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הוא להורות דאין הלכה כמותם ואפילו הם מאה משום דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה כמובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד וע' בת' הרשב"א סי' שי"ד. והשתא לפ"מ דר' יוחנן קאמר הכא לא ריבה אותה ר' יהודא אלא לקנס מוכח דלא לתרומה וכדמפרש בק"ע, א"כ הלא פליג על ר' דוסא דאיהו קאמר שבויה אוכלת בתרומה ואילו בבבלי ל"ו ע"ב קאמר ר' יוחנן גופיה ר' יהודא ור' דוסא אמרו דבר אחד. כן בתר הכי דקאמר בירושלמי בשם רשב"ל אף להאכילה בתרומה עד דמשו"ה קאמר על דעתיה דרשב"ל ר' יודה ור' דוסא שניהן אומרין דבר אחד. ובזה הוא להורות דלית הלכתא כוותייהו. א"כ איך מסיק בתר הכי בשם רשב"ל הלכה כר' דוסא. אולם בש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א כתב דאפשר דלא אמרינן כל כה"ג שיטה היא אלא בש"ס בבלי אבל לא בש"ס ירושלמי ע"ש, אבל עכ"פ ר' יוחנן קאמר הכי בבבלי והכא ס"ל בהיפוך כנ"ל. וע"ע בתוס' ניטין פ"א ע"א ד"ה דורות אחרונים ובמש"כ בחידושי לעדיות פ"ג מ"ו ובמה שהארכתי בחידושי למנחות נ"ז ע"ב

ה"ג אמר חזקיה עוד תני מתניתא מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקת בו בין בשוגג בין במזיד לחייב ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפטור ממון. ע' בתוס' ר"פ הנחנקין ובב"ק ל"ה ע"א ובכתובות ל"ה ע"א וברמב"ם פ"א הי"ג מה' נערה ובכ"מ רפ"ד מה' רוצח ובהה"מ ולח"מ פ"ד ה"ה מה' חובל

ה"ד מ"ט דר' יוסי הגלילי אשר לא אורשה, פי' וגזה"כ הוא וע' בתוס' ל"ט ע"א ד"ה בא עליה

שם והתני תחת אשר עינה לרבות את היתומה לקנס דברי ריה"ג כו', ע' אור שמח פ"ב הי"א מה' נערה ושם הט"ו

ה"ה והמפתה לכשיוציא א"ר חסדא בשלא רצה לקיים אבל אם רצה לקיים אינו נותן כלום, הנה זו היא האוקימתא דאביי בבבלי ל"ט ע"ב