אור הישר (ירושלמי) יא

הפסולין כו', הנה לפ"מ דאמרינן הכא בלתי מובן בקידושין ע"ג ע"א דאהא דקאמר אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת, קאמר עלה מסייעא ליה לרב דר"י א"ר לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ע"ש, ולפ"מ המבואר הכא הרי רב גופיה אמר האי דינא ואמר עלה האי טעמא גופיה ובחדא מחתא מחתינהו ומה שייך לאמר מסייעא ליה לרב כו' וצע"ק

ה"ב הדא מסייעא לר' יונה דר' יונה אמר לית כללוי דרבי כללין, כה"ג בירושלמי תרומות פ"א ה"א וע' ביד המלך פ"ז ה"ז מה' אישות

ה"ג פצוע דכא שנשא כשרה ויש לו אח פצוע דכא. ע' בבבלי פ"ד ע"ב וברש"י ד"ה שייר פצוע דכא ובבית הבחירה דבסוגיין

ה"ד ותני כן מטמא הוא אדם לאשתו הכשירה ואינו מטמא באשתו פסולה. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ט

שם שמענו שהוא מוציא שמענו כופין מה בין אלו לאלו אלא ע"י שהן ד"ת ואין ד"ת צריכין חיזוק כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ז

ה"ה בת ישראל מאורסת לכהן כל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה מעוברת מכהן ליליד בית אין כאן יליד בית לשומרת יבם לכהן כל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה כו', הנה בירושלמי כתובות פ"ה ה"ד אמרו דהא דאין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה סמכו אהאי קרא דכל טהור בביתך יאכלנה ע"ש, וזהו מתאים עם דעת עולא בכתובות נ"ז ע"ב דדבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה ע"ש. הרי דעולא סבר דעצם הדבר היא גזירה דרבנן ומדין תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, וכן משמע דעת ר"ה בבבלי קידושין ד"ה ע"א דקאמר חופה קונה מק"ו ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה ע"ש, ולפ"ד הירושלמי אין שני הדינים בגדר קל וחמור. רק הא דכסף אינו מאכיל בתרומה משום דקרא כתיב כל טהור בביתך והיא אכתי אינה בביתו, משא"כ חופה דהיא בביתו כדכ' הר"ן ריש כתובות דמה שבאה מבית אביה לבית לשם נישואין נקרא חופה, ולפ"ז נתקיים אצלה קרא כדכתיב כל טהור בביתך יאכלנה, ולפ"ז קשה אם נאחז דהאי כל טהור בביתך למעט ארוסה היא רק אסמכתא איך יפרידו בין הדבקים הלא במשנתנו תני נסי שומרת יבם לכהן וזה נלמד נמי תיכף בסמוך מכל טהור בביתך יאכלנה ולית היא גו בייתה. ושם לא נוכל לאמר דהיא רק אסמכתא דהא לית לנו בזה שום לימוד ממקור אחר ובע"כ דהיא ילפותא גמורה, וע"פ כל הנ"ל בלתי מובן דרכי הבבלי והירושלמי בדרשות אלו, מדוע לא נימא כיון דהכתובים סותרים זא"ז דבפ' אמור משמע דאכילת תרומה תלוי בקנין כספו ובפ' קרח משמע דהאוכל צריך להיות בביתו, אפשר דקרא דפ' קרח גלי אקרא דפ' אמיר דהאי קנין כספו צריך להיות דוקא בבית הכהן ואז יאכל בתרומתו, ומנא להו לעשות קרא דפ' אמור לדין תורה אך שהאוכל אינו בבית הכהן. והפסוק דפ' קרח באסמכתא. ולהוסיף גזירה דרבנן על איסור אכילת תרומה לארוסה וצ"ע כעת

ה"ו בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, ברמב"ם פ"ו ה"ג מה' תרומות הוסיף בזה אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד, ומקורו מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא במשנה עדיות פ"ז מ"ט דקטנה בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, ואין להקשות מה צריך כלל לעדותו הלא הא דאוכלת בתרומה הוא משום דקנין כספו הוא, ולא גרעה משפחתו שאוכלת בתרומתו מהאי מעמא, וביאת בת שלש שנים ויום אחד נחשבת ביאה לכל דיני התורה כדתנן בנדה מ"ד ע"ב, ומהיכא תיתי לא תאכל בתרומה עד שהוצרך לעדותו, די"ל דאי השיאה אביה ודאי לא איצטריך לאשמעינן, דאיהי אוכלת אפילו בתרומה דאורייתא, אלא הכא איירי ביתומה דנשואיה אינה אלא מדרבנן והא דאוכלת נמי ג"כ בתרומה דרבנן, ושפיר אשמעינן דאפ"ה לא חשו רבנן שמא תמאן אח"כ ונמצאת זרה למפרע או שלא נגזור בתרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא, וע' ברש"י ותוס' גיטין נ"ה ע"א

ה"ז מת בנה מישראל תאכל במעשר כו', הנה הלכה זו נמשכת מההלכה הקודמת ומיירי שיש לה שלשה בנים מכהן ומלוי ומישראל, ועתה שמת בנה מישראל שהוא היה הפוסלה מאכילת המעשר. לכן ע"י מיתתו חוזר וניער לה ההיתר לאכול במעשר בשביל בן הלוי החי, אבל בתרומה אכתי אסורה שזה בן הלוי אוסרה. אכן אם גם הוא מת אז בטל המעכבה מלאכול בתרומה, ואוכלת מכח בנה בן הכהן, ואח"כ אם גם בן הכהן מת הלא אין לה עוד מי שיאכילנה, לכן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

ה"ח שתי בנות אמורות בפרשה אחת חוזרת ואוכלת ואחת חוזרת ואינה אוכלת כו' נשאת לכשר חוזרת ואוכלת לפסול חוזרת ואינה אוכלת, ע' משך חכמה פ' אמור בפסוק ובת איש כהן. פרק עשירי

ה"א קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה ויקנסו בה אצל השני ולא יקנסו בה אצל הראשון א"ר יוחנן מריח ערוה נגעו בה, ע' נובי"ק האה"ע סי' מ"ב ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע'

שם רבנן דקיסרין בשם רבי הילא כדי לברר איסורו של ראשון, ע' מל"מ ס"י ה"ד מגירושין ובת' הגרע"א סי' פ"ו.