אור הישר (ירושלמי) קג

דוגמת כל הני דמייתי בב"מ ד"ל ע"א וע"ע בתוס' ב"ב נ"ד ריש ע"א

ונראה קצת ראיה מהא דבבבלי דמכילתין קאמר דבי ינאי מלכא חרוב אתו עכו"ם אוקימו ביה מרקוליס אתו עכו"ם אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי כו' ע"ש, והשתא בהא דחפו בהן דרכים בזה גופה בטלו למרקוליס כדכ' התוס' שם בד"ה בעינן, ואפ"ה משום שהיו גם לצורכם לחפות בהן דרכים, הוו רבנן דלא נקטו זאת לבטול, ומהם דאזלו בתר פעולת הבטול, ולא היו מתחשבים מה דהבטול היה גם לצורך עצמן וצ"ע. פרק רביעי

ה"א רבנן דקסרין אמרין אוף הדא מקזתא, ופי' בפ"מ אף מנהג הקזה עלה מבבל כו', ע' בק"ע לסוכה פ"ד ה"א ובנועם ירושלמי ברכות פ' אין עומדין

שם שמע ר' יוחנן ומר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע"ז של אוכלים אין להן ביטול לעולם, ע' אור שמח פ"ד הי"א מה' ע"ז

ה"ב מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין. הנה בבבלי פריך מעות וכסות דברים של נוי הן ומשני בכיס קשור ותלוי לו בצוארו והכסות מקופלת ומונחת לו על ראשו ע"ש, ולפ"ז יל"ד בשלמא אכסות ניחא הא דפתח מצא בראשו, אבל המעות הרי הן על צוארו והאיך מתאים עם הא דפתח מצא בראשו, הרי לפי אוקימתא זו הי"ל לתנא להתחיל מצא כסות בראשו או מעות בצוארו, וכפ"מ דתנינן השתא משמע פשטא דמתניתין ששניהם היו על ראשו וצע"ק

שם א"ר יונתן לא סוף דבר עטרות שיבולים כו', ופי' בפ"מ דהני הוי כעין פנים שמצינו שהיו באין במקדש לבכורים כו', ע' בבלי נ"א ע"א וברש"י ד"ה שבצרן מתחילה ובכ"מ ולח"מ פ"ז הט"ז מה' עכו"ם ובתוי"ט כאן

ה"ג כיני מתניתא בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין חלילין של ע"ז אסור למוכרן כו', ע' תוס' מ"ד ע"ב ד"ה נהנין ובר"ן ומה שהאריכו בזה בשיטות הראשונים בטור וב"י סי' קמ"ג ובמל"מ פ"ז הי"ז מה' עכו"ם

ה"ד החוצב צלם לע"ז אע"ג דאת אמר אין קרקע נאסר מתרין בו על כל סיתות וסיתות לכשיתלש לוקה, ע' אור שמח ס"ג ה"ט מה' עכו"ם

שם רבי הוה יתיב מתני לר"ש בריה הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו א"ל עד דהוה חיילך עלך כן את תניי תני הנכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל כו', ע' דורות הראשונים סוף ימי התנאים פכ"ד

ה"ה מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכ"א לא ביטל א"ר זעירא הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל בטילה כו', והנה בקידושין י"ז ע"ב הוכיח רבא דירושת הגר אינו דבר תורה מדתנן גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי יכול הגר קודם שבאו לרשותו לומר טול אתה ע"ז ואני מעות ואס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז הוא דשקיל ובתוס' כתבו שם דאין זה מטעם ברירה ע"ש. והקשה בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"א הלא רבא ס"ל דאחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, א"כ אמאי אסור לגר לקבל את הע"ז הא כיון דהו"ל כמו מכירה הו"ל ביטול ע"ש, ולדעתי איני רואה בזה שום קושיא דדוקא במכרו להע"ז גלי דעתיה בזה גופה שהוא בטלה, וכדאמרינן הכא דאפילו בשעת שלום ס"ל דבטלה ע"י מכירתו. משא"כ היכא דרק מטעם הדין יש בה דין מכירה והנכרי גופיה לא בטלה. איך תהיה בזה דין ביטול לע"ז

ה"ו מלחמת יהושע אסורה דכתיב כי החרם תחרימם (פי' ולפי שלא נותר מהם מי שישוב נשאר על הע"ז שלהם חותם האיסור בלי שום ביטול) כמלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה (פי' והיו יכולים לשוב ומכיון שלא שבו לקחתה בודאי בטלוה) מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל, כמלחמת דוד אסורה שהיא לעולם (פי' שאיסורה נשאר לעולם בלי שום ביטול), וקשה בין מלחמת יהושע כן כמלחמת דוד מדוע אסורין הרי יכולים היו להשיג נכרי אחרי המלחמה שיבטל כל הע"ז הצריכה ביטול כמו שעשה דוד ע"י איתי הגיתי, דנכרי מבטל שלו ושל חבירו אפילו ע"י כפייה וע' בבלי מ"ג ע"א, כן אמאי הקשו התוס' מ"ד ע"א בד"ה כאן רק על דוד שלא עשה כן קודם שבא איתי הגיתי, ולא הקשו על כל המלחמות שנכבשו בידי ישראל שלא נתבטלו הע"ז ע"י נכרים כמו שעשה איתי הגיתי וצ"ע כעת

ה"ז גזל זרע וזרעה אין סופו לצמוח הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר אלא הניחו לעולם שינהוג כמנהגו שוטים שקלקלו כו', ע' באוצר הגאונים לחגיגה י"ד ע"ב בחלק התשובות

שם עתידה ע"ז להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטלה מן העולם ומה טעם יבושו כל עובדי פסל, במד"ר בא פט"ז בפסוק משכו וקחו לכם צאן דריש האי קרא על עובדי אלילים דמצרים

ה"ח תני רבי חנן והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו אבל אם העלים את עיניו ממנו לא בדא, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קע"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' ק"ב

שם דא"ר הונא בשם רב הקילוח כבור כו', בתמים דעים להראב"ד סי' ק"י וסי' קי"ב הגרסא הקלוח חבור

ה"ט א"ר יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהן דרוכות שתי וערב אבל לא הילכו עליהן שתי וערב לא בדא כו', ע' נועם ירושלמי לחלה פ"ג איך דמשבש לשון הירושלמי כאן והאריך להגיהו ולבארו

ה"י למ"ד לנכרי אישר מהו שואלין בשלומן של ישראל שלום עליכם, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שע"א ובס' יראים סי' נ"ה.