אור הישר (תנ"ך) צט

רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי כו', והשתא מדוע פשיט ליה מקרא דירמיה ולא מהא דהכא המוקדם בנביאים, דעלי נכלל עם מוסר בניו וצע"ק. ז' ט'

ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', ופירש"י ויעלהו עולה ויעלה כתיב נקבה היתה מכאן למדו רבותינו עולה נקבה כשרה בבמת יחיד במס' ע"ז כ"ד ע"ב עכ"ל, ולכאורה קשה הלא במגילה ד"ב ע"ב דרשינן אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ובפ' ויקרא כתיב בהדיא דעולה מן הצאן הוא זכר ואיך לקח שמואל נקבה לעולה. ובע"כ זה גופה עשה להורות לדורות הקבלה שהיה לו, דכל זמן היתר הבמות מותר להקריב לעולה גם נקבה בבמת יחיד, ומשו"ה נמי כתיב ויעלה משום מעשה שהיה כך היה ולאשמעינן להאי דינא ולפ"ז קשה מדוע באמת שינו מן הכתיב לקרות ויעלהו בלשון זכר, ובע"כ עפ"מ דאמרינן בנדרים ל"ז ע"ב דקריין ולא כתיבין הלמ"מ הוא, אכן עפ"ז איכא למידק בנדרים אמאי חשיב שם פרת דבלכתו איש דכאשר ישאל איש שהן תיבות שלימות טפי הו"ל למיחשב הך דהכא שהוא רק אות אחת דוי"ו אם גם זה הוא הלמ"מ, ובכלל צריך להבין איך נופל שם הלמ"מ על תיבות ואותיות דדברי קבלה שנכתבו הרבה דורות אחרי מתן תורה וצ"ע. יוד כ"א

ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש ויעל נחש העמוני וגו'. והנה ביומא כ"ב ע"ב דרשו הסמיכות ואמרו מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו ע"ש, ולכאורה הא דאמרינן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הכוונה מצד העם היינו דאפילו אם המלך אינו מקפיד על כבודו, מ"מ מוטל אחריות כבודו על עמו, וכאשר סמכו חז"ל דרשה זו על הכתוב שום תשים עליך מלך ופירש"י בכתובות י"ז ע"א ישראל הוזהרו שישימו עליהם שימות הרבה כלומר שתהא אימתו עליהם ע"ש, ומסוגיא דיומא משמע דהאי אין כבודו מחול, פירושו דגם על המלך להחזיק בכבודו יחד עם העם ואם ימחול על כבודו איסורא רכיב עליו. כאמרם ז"ל דבשביל זה נענש שאול, ונ"מ לכל מורדים במלכות שאין ביד מלכי ישראל למחול על כבודם, וע' מגילה י"ד ע"ב ובתוד"ה מורד ובסנהדרין ל"ו ע"א תוד"ה רבב"ח ושם ס"פ נגמר הדין ובמש"כ בחידושי שם וצ"ע. י"ג א

בן שנה שאול במלכו. פירש"י אמרו רבותנו ז"ל כבן שנה שלא טעם טעם חטא,