אור הישר (תנ"ך) ק

והוא ביומא כ"ב ע"ב וכל הסוגיא שם מורה שהיה צדיק גמור מתחילתו, ובזה יש להעיר כעין סתירה מדברי רש"י בליקוטי פרדס הגדול דף נ"ט ע"ב, שכ' אהא דאמרינן בסנהדרין י"ד ע"א דאין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו על כל עונותיו, דסמך יש לזה מדכתיב בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא כיון שמלך נעשה כבן שנה נקי ומלובן ע"ש, ולפי פירש"י דהכא וע"פ סוגיא דיומא שם משמע, שהיה כבן שנה שלא טעם טעם חטא אף בזולת ההתמנות למלוכה וצע"ק. י"ד ל"ג

גלו אלי היום אבן גדולה וגו' ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה. ע' שילהי זבחים ובמה שכתבתי בחידושי שם. י"ד מ"ה

ויפדו העם את יונתן ולא מת. ופירש"י דהתירו לו לשאול שבועתו, וצריך להבין על איזו שבועה קאי, אם על שבועה ראשונה של איסור אכילה. הרי לגבי יונתן היה נדרי שגגות דכשם דיהונתן לא ידע מנדר אביו, כך לא ידע שאול שיונתן לא ידע, ותניא בנדרים כ"ה ע"ב כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין. ואם על שבועה שניה להמית את יונתן, הרי בזה נעשה כתולה נדרו בדבר והנדר טעות, דאילו הוה ידע דיונתן לא ידע משבועתו הראשונה לא היה נשבע להמיתו, וע' נדרים ס"ה ע"ב וברמב"ם וראב"ד פ"ח ה"ג מה' נדרים, ואיזו שאלה בשבועה איכא הכא, ומה נמלצו בזה דברי רב סעדיה גאון ז"ל המובא ברד"ק כי מה שלא נענה שאול באורים ותומים היה רק מפני שכל העם לא היו יודעים כי לא היה שם יונתן בשעת שבועה וכדי שיתברר לפני כולם שיונתן לא ידע ושלא יאמרו שהיתה בזה נשיאות פנים בשביל בנו ולמעט בזה חילול השם ע"ש, ועכ"פ אחרי הבירור הנכון שכמו יונתן כן שאול שניהם היו שוגגין, הרי לא היו צריכים שאלה על השבועות

והנה במדרש הובא בילקוט רמז קי"ח ויפדו העם ר' אלעזר אומר נתנו ישראל משקלו זהב ופדאוהו א"ר יוחנן וכי לחם אכל והלא לא אכל לחם אלא דבש ר"ל אמר וכי אכל והלא מטעם טעם כו' אמרו טעמא עמא ויפדו העם את יונתן ולא מת ע"ש, והנה ר' אלעזר דקאמר שפדאוהו במשקלו זהב, משמע דדייק מלשון ויפדו העם אמנם קשה אם העם הכירו דיונתן חייב מיתה בשביל עבירת שבועתו של שאול, א"כ היכא אשכחן דשבועה תהיה נפדית במחיר זהב וצ"ע

אולם אהא דר"י אמר דטענתם היתה דלא אכל לחם אלא דבש, אין הכוונה משום דבמכשירין חשיב דבש בהדי משקין ולאו אוכל הוא וע' בתוס' ב"ב דף פ' סוף ע"א, דזה אין טענה דשתייה בכלל אכילה לענין שבועה כמבואר בשבועות כ"ב ע"ב וע' בתוס' ב"מ פ"ז סוף ע"ב, אלא הטענה היתה דשאול אמר ארור