אור הישר (תנ"ך) צח

באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו וסמיך ליה ובא לציון גואל. דלכאורה יל"ד טובא ראשונה על משל צרות לנהר, ועוד איך מתאים עם הכתוב רוח ה' נוססה בו, הלא ה' הוא רחמים ואיך נייחס הצרות לרוח ה' הלא מאתו לא תצא הרעות, אולם לפ"מ דכל הצלת כלל ישראל מכליון ביחד ח"ו הוא הפזור בין האומות, ואם באה גזירה רעה במדינה אחת אין להגזירה כח על המדינה האחרת, והנה הנהר לא ידע גבול בין מדינה למדינה, ומעתה עולה המשל יפה דאם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, היינו שהגזירות מתפשטות בכמה מדינות בבת אחת כמו שנראה בעוה"ר בדורנו. אז חכה לו דכתיב כי יבא כנהר צר, ואז תדע כי רוח ה' נוססה בו לרחם על עמו, כדכתיב וממנה יושע, ולהכי סמיך לזה הנביא ובא לציון גואל בב"א. ז' ט"ו

ויהי כשמוע גדעון את מספר החלום ואת שברו וישתחו וישב אל מחנה ישראל ויאמר קומו כי נתן ה' בידכם את מחנה מדין. נראה דאע"ג דאמרינן בברכות נ"ה ע"ב כל החלומות הולכין אחר הפה ודרשינן מקרא דויהי כאשר פתר לנו כן היה, מ"מ אין להחליט כי זה גרם אצל גדעון הודאית לאמר אל העם בהתעוררות גדולה כזאת בבטחון גמור קומו כי נתן ה' בידכם, אלא מפני שה' אמר לו קודם בלילה לתוספות הבטחון ושמעת מה ידברו במחנה ואחר תחזקנה ידיך, הרי דמדובר החלום יחד עם הפתרון הכל היה מוכן לפניו מן ההשגחה העליונה. ועפ"ז מובן בכתוב תיבת וישתחו, דהשתחואה זו היתה הודאה לה' על הנבואה והבטחת הנצחון וההכנה לאמונת ההבטחה כי ה' יתן מחנה מדין בידו. שמואל א' א' י"א

ומורה לא יעלה על ראשו. ופירש"י תרגום יונתן ומרות אנש לא תהא עלוהי ע"כ, והנה זהו רק דעת ר' יוסי במשנה שילהי נזיר דאין מורה אלא של בשר ודם, אבל ר' נהוראי סבר נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר, ובפי' רבי ישעיה הכא משמע שהבין דאין זו גז"ש, רק חנה שאמרה כן היתה כוונתה בנדרה שיהיה נזיר כמו שמשון האמור בו ומורה לא יעלה על ראשו ע"ש, ודעת הרמב"ם בפ"ג הט"ז מה' נזירות כר' נהוראי לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי כו' ה"ז נזיד עולם, וע"ש בכ"מ הט"ו וברד"ק כאן ובמש"כ בחידושי סוף נזיר. ב' כ"ט

למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון וגו', הנה בב"ק צ"ב ע"א א"ל