אור הישר (תנ"ך) צז

כ"ד יוד

ולא אביתי לשמוע אל בלעם ויברך ברך אתכם ואציל אתכם מידו. הדקדוקים רבו בפסוק, ראשונה על כפל הלשון. כן מדוע זקף הברכות על חשבון השי"ת, הלא זאת עשה בלעם, ועוד למה חזר ואמר ואציל אתכם מידו, והמפרשים הסבו דהאי ואציל אתכם מידו קאי על בלק, והוא דחוק כמובן. ונראה דשלשה דברים נפרדים הם, וכולם באו רק ע"י השי"ת, עפ"מ שאחז"ל בסנהדרין ק"ה ע"ב אקרא דלמען דעת צדקות ה', דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, עוד דרשו שם אקרא דוישם ה' דבר בפי בלעם ר"א אמר מלאך ר' יונתן אמר חכה עד ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה ע"ש. ועפ"ז אין בכתוב שום כפל לשון, דהאי ולא אביתי לשמוע אל בלעם. מוסב על שלא כעס בימיו ומשום זה לא שמע קללתו, וגם הא דויברך ברך אתכם היתה ג"כ משום דשם בפיו מלאך או חכה כדכתיב וישם ה' דבר בפי בלעם, הרי דגם הברכות שיצאו מפיו של בלעם, היו משום דויהפוך את הקללה לברכה, אכן אחרי שקללותיו וברכותיו לא הועילו לו, והמציא עצה חדשה לזנות אל בנות מואב וע"ד פעור, וע"י עצה זו נהרגו כ"ד אלף מישראל, ומי קבל ממנו עצה זו רק מדין, והראיה שהזמינו לזה בת נשיא מדין והפקירו אותה וע"ש בהתוה"מ פנחס כ"ה י"ח, והשתא אם היה בלעם בא לזקנה ושיבה, כמה וכמה עצות כאלו היה מיעץ אל העמים אשר סביבות ישראל, או מדין גופה היתה מחדשת עצתו של בלעם אחרי איזה זמן, אפילו אם בלעם היה מת, מה עשה הקב"ה למען הציל את ישראל להבא מעצה זו או אחרת, אמר אל משה תיכף אחרי קנאתו של פנחס, צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם וגו' ושם בפ' מטות נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים. והשיא עוד דוקא אז את לב בלעם לילך שם במקום המערכה, לתבוע שכרו עבור שהרג בעצתו כ"ד אלף מישראל, ושם נהרגו כל זכר במדין עם מלכיהם ביחד, גם בלעם עמהם כשהיה בן ל"ג שנה, משום אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כדאמרינן בחלק שם. והיינו דמסיק הכא בקרא, ואציל אתכם מידוג הוא מיד בלעם ועצתו. שופטים ה' י"א

צדקת פרזונו בישראל. בפסחים פ"ז ע"ב דרשו חז"ל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות כו' ופירש"י שאינן יכולין לכלותן יחד ע"כ, ועפ"ז נלע"ד לפרש הא דאמרינן בסנהדרין צ"ח ע"א אם ראית דור שצרות רבות