אור הישר (תנ"ך) צ

תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, בכדי שידעו מה שאני חפץ מהם לקיים בפועל ובמעשה

אמנם ע"ד הדרוש נראה בדרך משל לאיש אחד ממדינת ליטא נסע לאמעריקא והשאיר בעירו משפחתו הענייה. והוא הצליח שמה ונתעשר ומזמן לזמן היה להם לאחיעזר ואחיסמך. פעם אחת כתבה לו אחותו עד מתי נהיה עליך למשא הלא בני הבכור נתגדל קצת הטיבה ברצונך לשלוח לו רשיון הנסיעה מהכא להתם והוצאות הדרך אולי יצליח גם הוא כמוך, כאח לצרה מילא בקשתה וכבוא הנער לגבול אמעריקא הודיע טלגרפית לדודו והוא בא אל האניה לקבלו משם לביתו, וימצא את בן אחותו בעוני ומחסור נורא צפד עורו על עצמו לבוש כדלת העם באירופא וחבילתו על כתיפו הוא שק שבו צבורים חפציו וסמרטוטיו שהעלה עמו, ומה גדלה שמחת הנער שדודו העשיר קידם את פניו ולבו מלא תקוה הלא מעתה ישכח רישו ורעבון ביתו של אמו הענייה. ומה מאד התפלא הנער בראותו שדודו לא הביאו לביתו רק בבית צילום לצלם אותו בפטגרף דוקא כשהוא עומד מלא קומתו בבגדיו וחבילתו על כתפו, ודודו לקח הפטגרף והניח בכיסו. והנער משתאה על מעשה דודו האם כעת הוא הזמן להצטלם הלא עיף ויגע אנכי מעמל הדרך רעב וצמא ערום ויחף והאם לא היה כדאי יותר שיאכילני וישקני עתה וילבישני לפי כבודו ואח"כ להצטלם ולשלוח הפטגרפיא לאחותו הענייה להראות לה מה שעשה לבנה, אבל הנעשה אין להשיב ולא להקשות על דוד עשיר, אולם הדוד לאחר הצילום הביאוהו לביתו האכילו והשקהו הלבישו והנעילו כמנהג המדינה ושכר לו מורה ללמדו כתב ולשון המדובר באמעריקא והביאו לבית מסחרו והראה לו דרכי המסחר לכל פרטיו וקבע לו שכר מסוים עבור טרחתו, ואחרי שנתרגל יותר ויותר בכל פרטי המסחר לקח אותו לשותף במסחרו, והנה כשעבר עוד כשנה ושנתים נשתובב הנער קצת עד שלפעמים הרגיש דודו שיחפוץ לעשות את עצמו לעיקר ודודו לטפל, אז הוציא דודו הפטגרף מכיסו והראה לו שיזכור מצב בואו פה, ורק אז הוכיח סוף סוף השתובבות הנער על חכמת דודו מתחילתה, הנמשל, הנער הוא כנסת ישראל כמליצת הנביא הושע י"א כי נער ישראל ואהבהו, והדוד הוא השי"ת כמליצת החכם מכל אדם בשה"ש. והוא ידע מראש והעיד עליהם וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו וגו', לכן מצא דוקא אז הזמן הנכון להזהירם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י שימה בפיהם, וזה יהיה המכשיר הנכון לפניהם אם יאבו לשוב אלי כנ"ל, ותועלת כפולה תהיה בזה למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כמשל הפטגרף עבור הנער הנ"ל, באשר כי שם ימצאו ג"כ גנות העוני הרוחני של מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו, וגנות הגשמי של עבדים היינו לפרעה במצרים, ובאיזה אופן הצאתים משם, גם החבילה שעל כתפיהם משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, ואשר כלכלתי אותם במדבר, ובמשך הזמן נתתי להם אוצרות רוחניות של תורה וקדושה, ואחרי מלחמות ל"א