אור הישר (תנ"ך) פו

בכריתות ד"ז ע"א. ועפ"ז מובנת קושית הש"ס על דרשת הספרי דהכא בריה ד"ו ע"א ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך למה לי מיקריב אותו נפקא דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומשני חד דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב וצריכא כו'

כי יקח איש אשה ובעלה. הנה בקידושין ד"ד ע"ב ילפינן קנין כסף באשה מכי יקח, ושם ד"ט ע"ב יליף רבי קנין ביאה מתיבת ובעלה. וכן ממעט מתיבה זו קנין ביאה באמה העבריה. ופריך ולרבא דאמר בר אהינא אסברא לי כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורין לביאה הוו קידושין קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין מאי איכא למימר ומשני א"כ נכתוב קרא או בעלה מאי ובעלה ש"מ כולהו, וכ' שם בפני יהושע בדעתיה דרבא וז"ל דרבא ס"ל כר' יוחנן דיליף קידושי ביאה מבעולת בעל דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל וא"כ א"ש דלכתוב או בעלה ותו לא איצטריך קרא דבעולת בעל אלא ע"כ דלא מצי למכתב או בעלה דאיצטריך ובעלה לכדרבא וא"כ אכתי לא הוה ידעינן הא דרבא דה"א דמקדש והדר בעיל משו"ה איצטריך קרא דבעולת בעל והשתא שמעינן כולהו כן נראה לי עכ"ל. וקשה דלפי דבריו דרבא נפק"ל ביאה מבעולת בעל א"כ לא נשאר לו למילף מובעלה רק קידושין המסורין לביאה ולמיעוטא דאמה העבריה מקנין ביאה, ולפ"ז מאי ש"מ כולהו דקאמר בגמרא דמשמע דקאי גם אליבא דרבא, הלא לדידיה ש"מ רק תרתי מובעלה. ועוד לפמש"כ הרשב"א בחידושיו שם דלהכי איכא סברא למימר אליבא דר' יוחנן עד דמקדש והדר בעיל משום דס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק והכא דלא כתיב או בעלה משו"ה אפ"ל דבעינן תרווייהו ביחד משא"כ רבי דס"ל כר' יונתן דל"צ קרא לחלק להכי מצי שפיר למילף מובעלה דממילא הן מחולקין ע"ש, והשתא הלא רבא ס"ל בהדיא כר' יונתן ר"פ השואל דל"צ קרא לחלק א"כ לא מצי סבר כר' יוחנן. וממילא אין מקום לפי שיטתו לאמר עד דמקדש והדר בעיל

לכן נלע"ד דהא דקאמר בגמרא אליבא דרבא נכתוב או בעלה אין הכוונה משום דצריך או לחלק דאיהו ל"צ קרא להכי, אלא דבזה הורה לו דאם היה כוונת הכתוב דפעולת הביאה אין לה שום שייכות אל הקידושין דכסף ושטר. ואפילו אם אינן מסורין לביאה ג"כ קני, א"כ נכתוב קרא או בעלה. ואז היה מוכח דהבעילה מנותקת מקנין הכסף והשטר, ומדכתיב ובעלה בוי"ו החיבור ש"מ מזה דדוקא קידושין המסורין לביאה הוו קידושין, ולפי כל הנ"ל נהפוך הוא דדוקא רבא דס"ל לצ"ק לחלק לא מצי סבר כר' יוחנן ולמילף מבעולת בעל, אלא איהו ס"ל כרבי דיליף קנין ביאה מובעלה. ולדידיה שמעינן כולהו הני תלתא מתיבה זו. היינו עצם התיבה "בעל" מורה על קנין ביאה, ואות ה"א דבעלה אתא למעט אמה כדאמר זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה. והשתא דהכתוב הוסיף בתיבה זו גם אות וי"ו כי יקח איש אשה ובעלה, מזה שפיר שמעינן עוד