אור הישר (תנ"ך) פד

שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו ע"ש הרי דדעת המקום היתה בזה דעת תורה דפרשתינו, דשלל יריחו היה שייך אל העם לבלי החרימם, ואיך נטה יהושע מדעת תורת משה רבו לקפח זכות של רכוש גדול השייך אל העם מדין התורה ולהחרימם, ואף דבספרי על נ"ך כתבתי ביהושע שם בסי' ז' וסי' ח', דמשום דמלחמת יריחו היתה לגמרי שלא כדרך הטבע, רק מראשה לסופה מעשה נסים בהעברת הירדן ובהפלת החומה תחתיה. לכן לא רצה יהושע שיהנו ממעשה נסים עפ"מ דאמרינן בתענית כ"ד ע"ב ע"ש אבל אכתי לא הונח לי בזה וה' יאיר עיני

שוב הראני ח"א שכוונתי בזה למש"כ הגאון מלבי"ם ז"ל ביהושע ח' ב', דלכן הקדיש שלל יריחו משום דהכבוש היה כולו נסיי ע"ש, אבל לע"ד לא יצא בזה חובת ביאור, עפ"מ שרש"י כ' בתענית שם דכמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון ע"ש. ומלשון זה משמע דלאו משום לתא דאיסור אתינן עלה. ומכש"כ הכא דרחמנא התירה בהדיא כנ"ל, עוד ראיתי ברש"י יהושע ו' י"ז וז"ל והיתה העיר חרם הקדש כי היום שבת קודש וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו ע"ש, וג"ז בלתי מובן לע"ד דהא תניא בספרי שם ובשבת י"ט ע"א עד רדתה אפילו בשבת, ולפ"ז שבת היתר היא אצל מלחמה וע' עירובין מ"ה ע"א, ועוד כל מעשה שבת לא נאסרו מדכתיב קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש כדאמרינן בחולין קט"ו ע"א וצ"ע

לא תשחית את עצה וגו'. וכ' בחינוך שתחת לאו זה נכנס שלא לעשות שום הפסד כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבור כלים לבטלה כו' ע"ש, וכ"ז הוא מסוגיא דשבת ק"ה ע"ב ואפ"ה אמרינן התם קכ"ט ע"א דבשביל כמה אמוראים שברו כלים יקרים להיסק ביום הקזה משום דבל תשחית דגופיה עדיף וע"ש עוד ק"מ ע"ב, ואפילו באילני מאכל גופייהו אמרינן בב"ק צ"א ע"ב אם היה מעולה בדמים מותר לקוצצם ע"ש. והשתא ניחא הא דרב אשי ומר בריה דרבינא שברו כלים יקרים להשקיט בדיחותא דרבנן ביומי דהלולא כדאמרינן בברכות ר"פ אין עומדין, דאם מותר לעשות כן משום ניחותא דגופיה הגשמי מכש"כ לניחותא הנפשית כמובן

אולם עפ"ז קשה בחולין ד"ז ע"ב דר' פנחס בן יאיר קפיד כולי האי על הכודנייתא חיורתי דהוו קיימין בביתא דרבי משום דעלולים להזיק והיזקם מסוכן טפי עד דקרו להו מלאך המות, ואפ"ה כדא"ל רבי קטילנא להו השיב רפב"י איכא בל תשחית, הלא לפי שיטתו איכא בהריגתם מניעת הלאו דלא תשים דמים בביתך, ובודאי עדיף טפי מסתם הנאת הגוף או מעולה בדמים דג"כ ליתא בזה איסורא דבל תשחית וצ"ע כעת.