אור הישר (תנ"ך) פג

כתובות ד"כ ד"ה ור' יוחנן ובנוב"י קמא חי"ד סי' ס"ו ובחח"מ סי' ל' ובח"ס חי"ד סי' ר"כ רכ"ז ובחאה"ע ח"א סי' מ"ט ובח"ב סי' מ"ה ובת' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' קכ"ז

ועמדו שני האנשים. בספרי תניא מה ת"ל האנשים לפי שנאמר על פי שני עדים וגו' יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה שני האמור כאן אנשים אף שני האמור להלן אנשים ולא נשים ע"כ, והנה הרמב"ם בפ"ט ה"ב מה' עדות כ' וז"ל נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה ע"כ, ולפ"ד הרמב"ם איך יתכן לשון הספרי, דקאמר לפי שנאמר על פי שנים עדים יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות, הלא אדרבה לפי משפט הלשון ע"פ שנים עדים שהוא בלשון זכר, אי אפשר כלל לטעות דגם נשים כשרות לעדות וכמש"כ הרמב"ם, וע"ש במפרשים ובמש"כ בחידושי לשבועות ד"ל ע"א וצ"ע כעת

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו. הנה האי כרם ביארו בספרי שצריכים להיות לא פחות מחמש אילנות ע"ש, ומפירש"י במשנה סוטה מ"ג ע"א משמע דוקא כשהן נטועות כדין כרם קטן לאסור את הזרעים שבצדה, והוא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ולא באופן אחר וכן פירש"י ג"כ בב"ב י"ד ע"א ע"ש, אולם שם צ"ע הלא כשמדבר על סתם כרם מדוע צריך רש"י לסבב פני הענין לחוזר עליו מעורכי המלחמה שהיא מציאות רחוקה ולא קאמר דנ"מ לענין כלאי זרעים, שאם היו נטועות דוקא כסדר הזה אז יש לו דין כרם קטן וצריך להרחיק ממנו הזרעים ארבע אמות לכל רוח משא"כ אם נטען שתים כנגד שתים ואחת באמצע אז דינו כגפן יחידית ואינו מרחיק מהן אלא ששה טפחים לכל רוח, דמציאות זו נופלת בכל עת ובכל שעה וצ"ע כעת

וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך ואכלת את שלל אויבך וגו', תניא בספרי ואת כל שללה תבוז לך יכול תהיה ביזתם אסורה לך ת"ל תבוז לך ואכלת את שלל אויביך ע"כ, וכן בשבעה אומות אקרא דהחרם תחרימם מסיק נמי בספרי שם יכול ביזתם תהיה אסורה לך ת"ל ובתים מלאים כל טוב ע"ש, ולפ"ז יש לדייק טובא דאחרי המלחמה הראשונה שהיתה ביריחו. הכריז יהושע חרם חמור על כל אשר בעיר. ואמר שמרו מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' וגו' כמבואר ביהושע סי' ו', ומזה נצמח אשר עכן מעל בחרם ונהרגו על זה כשלשים וששה איש ואת עכן וכל אשר לו שרפו באש, וכאשר יהושע התפלל על מפלת עי השיבו השי"ת קום לך למה זה אתה נופל על פניך, ודרשו חז"ל בסנהדרין מ"ד ע"א קום לך אתה גרמת להם ופירש"י