אור הישר (תנ"ך) פב

לא ימצא בך מעביר בנו וגו' ושואל אוב וידעוני וגו'. ברש"י ותוס' סנהדרין ס"ה ע"א פליגי, אי האי לא ימצא בך קאי על הבעל אוב או על הנשאל כגון שאול, וע"ש במהרש"א וברש"י כריתות ד"ג ע"ב ובמה שמשבשים בגרסתו שם בברכת הזבח ובבאר שבע, וע"ע בהתוה"מ לפ' קדושים סי' ע"ט ובמה"פ לירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י ובמה שהארכתי בזה בחידושי לכריתות ד"ב ע"א ע"ד רש"י ד"ה ובעל אוב ולעירובין די"ז ע"ב

תמים תהיה עם ה"א. ע' מה שהאריך בזה בתשובות הרשב"א ח"א סי' תי"ג

לא תסיג גבול רעך וגו'. בספרי תניא והלא כבר נאמר לא תגזול ומה ת"ל לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין כו'. וכן ברש"י ובסה"מ ל"ת רמ"ו ובה' גניבה פ"ז הי"א הביאו דברי הספרי דבחו"ל עובר על לא תגזול ובא"י גם על לא תסיג ע"ש, והנה בב"מ נ"ו ע"א תנן דאין אונאה לקרקעות, והתוס' כ' שם ס"א ע"א ובכתובות מ"ו ע"א דאין דין ריבית בקרקע ע"ש ולפ"ז קשה מאי פריך בב"מ ר"פ איזהו נשך ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה, פי' דנילף חד מן חבריה ע"ש, הלא איצטריך לאו דגזל למסיג גבול בקרקע דליתא בריבית ואונאה. וכה"ג כ' התוס' ר"פ מרובה דאיצטריך קרא למעט קרקעות מכפל בגניבת קרקע דהסגת גבול ע"ש

וכמ"כ איכא למידק טובא ע"ד התוס' בב"מ ס"א ע"א ד"ה אלא לאו דגזל ל"ל לכובש שכר שכיר, שהק' דלוקמא בגזל גופה ובגזל עבדים דלא אתי מריבית ואונאה דאין אונאה לעבדים כו' ע"ש, ולפי הנ"ל מדוע הקשו דלוקמא בגזל עבדים ומשום דאיתקוש לקרקע, טפי הו"ל להקשות דלוקמא על גזילת קרקע גופה וע"י הסגת גבול, ומה שהבליעו בדבריהם שם מהא דקרקע אינה נגזלת ג"כ בלתי מובן לע"ד, הלא זהו רק לענין דלא קנה הגזלן או כל מאן דאתו מחמתיה משום דלא יצאה מרשות הבעלים, אמנם זהו רק בנוגע לקנין אבל לגבי עבירת הלאו דלא תגזול דאיירי בב"מ שם, ודאי דעבר הגזלן בגזילת קרקע כדתניא בספרי, וע"ש בזרע אברהם ובמנ"ח מצוה תקכ"ב וצ"ע כעת

על פי שני עדים. פירש"י ולא יכתבו עדותם באגרת וישלחו לב"ד ולא שיעמיד תורגמן בין העדים ובין הדיינים ע"כ אמנם שיטת התוס' ביבמות ל"א ע"ב ובב"ב ד"מ ע"א דדרשת מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק לענין אלם שאינו בר הגדה כו' ע"ש, ונלע"ד בטעמא דשיטת רש"י ז"ל, דתוה"ק הקפידה שהעדות תהיה נאמנה אמת לאמיתו, ודבר זה נמצא יותר באם הדיינים שומעים מפי העדים גופייהו, דאז יוכחו גם מאופן הסיפור ותכונת הנפשית של העד, לא כן אם העדות באה באמצעות הכתב, שיכול ליפות העדות בשרד המליצה ולבו בל עמו, וכן אם באה העדות ע"י תורגמן אולי נשתנה במקצת ע"י הבנת המתורגמן: וע' תוס'