אור הישר (תנ"ך) ח

בקידושין כ"ט ע"א כדאיירי במצות מילת בנו המוטלת על אביו. קאמר איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה ופירש"י כאשר צוה אותו ולא את שרה ע"ש, וקשה דילמא דוקא היכא דאיכא אב ואם כי התם אז מוטל החיוב על האב, ואכתי מנלן היכא דליכא לאב דבכ"ז אין עליה שום חיוב למול את בנה, ובש"ס שם לא חילק בהכי ומשמע דבכל אופן פטורה, והתם גופה איכא למידק בפירש"י שכ' כאשר צוה אותו ולא את שרה, הרי אפ"ל משום דאברהם היה קיים, ואם אז כבר היה נפטר אפשר שהיה מזהיר את שרה למול את בנה, ומכש"כ דהכתוב יספר כאשר צוה אותו אלקים, וצוואה זו היתה קודם שנולד יצחק ובשעתה היתה מוסבת הצוואה על אברהם וישמעאל וכל ילידי ביתו ומקנת כספו. ולפ"ז מה מקום היה אז להזהיר מצוה כזו על שרה

והנה לולא דברי חז"ל דהאי אותו מיותר להאי דרשה למעוטי אותה, היה נראה לפרש בפשטות הכתוב בדרך זה. דהנה יצחק אבינו היה העברי הראשון שנימול בן שמונת ימים, דאברהם נימול לצ"ט שנה וישמעאל לי"ג וכן כל ילידי ביתו ומקנת כספו כל אחד לפי שנותיו, ורק יצחק נימול בדיוק ביום השמיני ללידתו, והשתא קשה הלא על הכתוב ר"פ תזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו תניא בפסחים ד"ד וביומא כ"ח כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר, ולפ"ז בלתי מובן הכא בקרא גופה דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, הלא לפי זריזותיה דאברהם דמיניה ילפינן ההקדמה למצוה זו לכל הדורות מדוע לא הקדים למול את יצחק ביום הראשון כשיצא מרחם אמו, ולמה המתין כ"כ הלא שהויי מצוה לא שהינן כדאמרינן ביבמות ל"ט ע"ב, לכן מסיק הכתוב כאשר צוה אותו אלקים, פי' הוא מצד עצמו ודאי היה ממהר ביום הראשון תיכף רק היה מוכרח לחכות ע"פ צווי השי"ת בפ' לך ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, ועפ"ז קשה הלא כאשר צוה אותו לאו יתורא הוא, ומנא להו לחז"ל למעט מזה אותו ולא אותה וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לקידושין שם

כי ביצחק יקרא לך זרע. בסנהדרין נ"ט ע"ב ילפינן מהאי קרא שני דברים, דבני ישמעאל אינן חייבין במילה אע"ג דכתיב ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, ומ"ט פטורים משום דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע הרי דזרע אברהם הם רק בני יצחק, כן בני עשו אע"ג שהם זרע יצחק מ"מ פטורים גם הם משום דכתיב ביצחק ולא כל יצחק ע"ש. ועפ"ז קשה דברי הרמב"ם בפ"י ה"ז מה' מלכים דנאיד מילפותא דהש"ס וקאמר דלהכי יצא עשו ממצות מילה שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם ממחזיק בדתו ובדרכו הישרה והם המחוייבים במילה עכ"ל, וכן בנדרים ל"א ע"א אהא דתנן הנודר מזרע אברהם מותר בבני עשו דקאמר בגמרא שם