אור הישר (תנ"ך) ז

הכל כמו שפירשתי בפ' הפלגה ע"כ, לפנינו בפ' הפלגה י"א ה' לא נזכר ברש"י תיבות דיני נפשות, משום דשם לא היה דיני נפשות כמו הכא רק הפיצם ה', ולכן פירש"י בכל מקום לפי עניינו, אבל באמת בכל דבר צריכים הדיינים לעמוד על הבירור הגמור בטרם יוציאו את הפס"ד, וע' מה שכתבתי בפ' נח שם ותדרשנו לכאן

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. הנה הדקדוקים בפסוקים אלו רבו עד מאד כאשר העירו המפרשים, כן כפל הלשון בהטענות, וביותר הפליאה היותר נשגבה על אאע"ה שהשי"ת העיד עליו שלא הרהר אחר מדותיו, ואיך יאמר לפניו השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ונראה דמתחילה טען טענת ר"ש בשבועות ל"ט ע"א, אקרא דושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותניא אר"ש אם הוא חטא משפחתו מה חטאת כו', וה"נ אמר בפסוק ראשון האף תספה צדיק עם רשע, מדוע חייב הצדיק להיות נענש בשביל רשעת הרשע. ולפ"ז הדין נותן שלא יהיה משפט מות על כלליות המקום, רק משפט פרטי על כל אחד מן החוטאים בלבד, ובפסוק שני הוסיף עוד דאם יש חמשים צדיקים בתוך העיר, אז יהיו חמשים אלו מגיני הדור להציל לכל המקום בעבורם. ואם תאמר שהצדיקים יהיו נתפסים בעון הדור, ע"ז הוסיף בפסוק שלישי. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. היינו דכל היכא דאמרינן צדיקים נתפסים אז ישאר הדור קיים. אבל אם תספה לכל המקום אין זה בגדר צדיקים נתפסים, עוד יש להניח בכוונתו דלימד זכות על כל רשע, לאמר דאפשר דלעצמו היה צדיק אילו היה בדור צדיקים רק סביבתו גרמה לו, והיינו להמית צדיק מטבעו, שרשעתו נסתבבה לו אלא בשביל שהוא, עם רשע, ואין לאמר ג"כ מדוע פעל הרשע על הצדיק ולא להיפוך, לזה שפיר הוסיף והיה כצדיק כרשע, היינו דלטענה זו היה מקום רק אם במאזנים ישאו יחד בהשפעתם, לא כן עתה שבהכרח השפעת הצדיק בטלה לגמרי נגד השפעת הרשעים, ואדרבה מגור תביאמו להראות את עצמם לעובדי ה' כי בנפשם הוא, והאם באופן כזה יש מקום להענישם על שלא מיחו בעוברי עבירה, או להיות ערבים בעדם. ולכן חלילה לך לחייב את הצדיקים, ולא תמצא חוב אלא על השופט כל הארץ, אם היה עליהם שליט אחד שבידו שבט מושלים להטות את לב הכלל והפרט על דרך הישר, והוא לא יעשה משפט, אותו תוכל לחייב ולהתפיס מפני שהיה בידו למחות ולא מיחה. לא כן לפי המצב בחוקי סדום שכל אחד הוא מושפע ולא משפיע

וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים. הנה