אור הישר (תנ"ך) עט

שיולד ולא משעת הרצאה ע"ש, וקשה הלא האי תקדיש מבע"ל בנדרים י"ג ע"א ובנזיר ד"ד ע"ב דבכור אע"ג דקדוש מרחם מ"מ מצוה להקדישו ע"ש, ואפשר דמאן דדריש הכי בירושלמי, ס"ל כר' ישמעאל בערכין ס"פ המקדיש שדהו דאין מצוה להקדיש בכור משום דלית ליה להך דרשה, ומייתר ליה הך קרא לילפותא דקדושתו מתחלת מיום הולדו

לפני ה"א תאכלנו. שנה בשנה וגו'. ע' טורי אבן לר"ה ד"ז ע"א ובמה שהארכתי בחידושי לבכורות כ"ז ע"ב

ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. ודרשו עלה בספרי איזה זביחה אתה זובח על מנת לאכלו בערב הוי אומר זה חגיגה הנאכלת עם הפסח ביום הראשון לבקר לבקרו של שני ע"כ, וע' ג"כ בספרא פ' צו פרק י"ב. אמנם על דרשה זו מסיק בפסחים ע"א ע"ב טעמא דכתב ביום הראשון לבקר דמאי בקר בקר שני הא כל היכא דכתב בקר סתמא בקר ראשון, וכ' שם התוס' תימא לר"י דבסוף ערבי פסחים דריש בקר בקר שני אע"ג דכתיב סתמא, ונשארו בתימא

ולולא דבריהם היה נלע"ד דהא דר"ע קאמר התם שהיה מקום לאמר בקר שני, משום הדמיון פסח לשלמים שהוא גופיה מדמה שם, דגביה משכחת בקר שני עד זמן שריפתו ע"ש, משא"כ בעלמא גם ר"ע סבר דסתם בקר הוא בקר ראשון, וראיה לדבר מהא דתניא בב"מ ק"י ע"ב ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד ע"ש, ולפ"מ דאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע, הרי מודה ר"ע על סתמא דברייתא זו. ובע"כ דס"ל דסתם בקר הוא בקר ראשון, והא דס"ל בערבי פסחים שם דהיה מקום לפרש בקר שני, הוא רק מפני הדמיון דפסח לשלמים כנ"ל וצ"ע

חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. הנה בסוכה כ"ז ע"ב דריש ר"א מהאי קרא עשה סוכה הראויה לשבעה, ומש"ה ס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה וכל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה ופירש"י שם סוף ע"א דאפילו ימים ש שעברו איבדן למפרע ע"ש, והנה שם כ"ג ע"א גבי עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל. קאמר אביי טעמא גזירה שמא תמות ופירש"י שמא תמות הבהמה ביו"ט ותפול ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות סוכה ע"ש. ולפי הנ"ל ארווחנא להבין דהא דפירש"י ונמצא בטל ממצות סוכה אין כוונתו רק מכאן ולהבא היינו אחרי נפילת הסוכה ע"י מיתת הבהמה אלא גם למפרע, לפ"מ דגם ר"מ ס"ל כר' יהודא שם דסוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה וכדעת ר"א וע"פ פירש"י שם כ"ז סע"א כנ"ל.