אור הישר (תנ"ך) עח

לא יהיה בך אביון וכתוב אחד אומר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ אלא כמו שאמרתי בזה ביאור רחב ונכון ודקדוק יפה אמר הכתוב כי ברך יברכך כלומר בכלל וע"י ברכת הכלל שארבה לך לא יהיה בך אביון לפי שתתן לו ולא יהיה אביון עוד אבל הכתוב השני מדבר מצד עצם האביון לומר לא יחדל אביון וגמר הכתוב על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך כדי שלא יעמוד באביונות ע"י ברכותיך עכ"ל, ופליאה דעת מדוע לא הביא ברייתא דספרי הכא על אתר, דדייק בסתירת הכתובים ומשני בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. וכן העתיק רש"י הכא דרשת הספרי ע"ש וצ"ע

והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ולקחת את המרצע וגו'. הנה בברייתא דקידושין כ"ב ע"א דריש מהאי קרא דאם אין לרבו אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך. והנה הגאון בעל שאגת אריה הקשה בספרו גבורת ארי רפ"ק דיומא אהא דתנן ר' יהודא אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו, והשתא לפי המבואר בקידושין דגם בנים הם בכלל ביתו מדוע לא הקפידה תורה שיהיו להכהן גדול ביוה"כ גם בנים

ולכאורה היה נלע"ד דר' יהודא פליג אברייתא דקידושין דאיהו ס"ל דדוקא אשתו נקראת בלשון הכתוב ביתו, וזהו מאי דמסיק ביתו זו אשתו, וברייתא דקידושין ס"ל דגם בניו נקראו בלשון הכתוב בכלל ביתו, אבל זה אינו דאטו לר' יהודא לא יתכפרו בניו של כהן גדול כמו אשתו בכפרתו דיוה"כ, ובע"כ דלכו"ע בניו הם בכלל ביתו, ורק ביוה"כ דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו בזה ס"ל לר' יהודא דבעיקר הקפיד הכתוב על אשתו, או מפני שהיא עקרת הבית, ואולי דגבי דידה איכא תקנה לקיים קרא כדכתיב לתקן לו אשה אחרת שמא תמות אשתו משא"כ אם יש להכהן גדול בן אחד ושמא ימות הוא הרי אי אפשר בתקנה, להכי לא קפיד על הבנים, אבל ודאי דגם הבנים המה בכלל ביתו דקרא, ולהכי בעבד נרצע דכתיב ואהבך ואת ביתך שם ודאי דהבנים בכלל, אכן התם בע"כ דאשתו מופקעת מתיבת ביתו, דאיך נפרש בכוונת הכתוב ואהבך ואת ביתך שהעבד טוען שהוא אוהב את אדונו ואת אשתו של אדונו, הלא אז יהיה נראה שהרציעה היא בשביל אהבתו לאשת אדונו ואפילו מפני הדיבור לבד, ובאמת הרציעה היא משום שהשי"ת אמר כי לי ב"י עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים והוא הלך וקנה אדון לעצמו להכי ירצע, ומשום שאי אפשר לפרש דהאי ביתך יהיה מוסב על אשת אדונו, להכי הסיבו לתיבת ביתך על האהבה לבני אדוניו, שבע"כ גם הם נכללים בתיבת בית, כדאשכחן גבי כפרת בניו של כהן גדול ביוה"כ

כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש. והנה בירושלמי שקלים פ"ג ה"א ובר"ה פ"א ה"א יליף מדכתיב תקדיש ואע"ג דקדוש מרחם. דקדושתו מתחלת משעה