אור הישר (תנ"ך) עז

עשה בלימודו לבנו. כל החוב המוטל עליו בעולמו, והטעם משום דללמד לבן בנו זה מוטל על בנו, דגם על הבן הטילה התורה החוב של ולמדתם את בניכם וכן עד סוף כל הדורות דהי מינייהו מפקת מהך חיובא, ולפ"ז בהכרח דהאי ולמדתם את בניכם לא מצי קאי על החיוב ללמד לבני בנים, דבזה הוא מסיר החוב מבנו שיאמר דאבי חייב ללמד עם בני כדרך שלמד אותי דבני בנים הם כבנים ובזה תפוג תורה חלילה כמובן, אבל עתה דדריש לבניכם דוקא, אז מרגיש כל אחד בדורו דהחיוב מוטל עליו ורק עליו

והנה בב"ב כ"א ע"א אמרינן זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי דרוש ולמדתם אותם ולמדתם אתם כו' ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות כו'. ועפ"ז איכא למידק בסנהדרין ד"ד ע"א בסוגיא דיש אם למקרא או למסרת, דפריך מי איכא דלית ליה יש אם למקרא והתניא בחלב אמו יכול בחלב כו' ע"ש, והשתא אמאי לא פריך מהכא דכתיב ולמדתם אתם והיתה עלולה כל התורה להשתכח ח"ו כדאמר התם לולא המקרא דקרינן אותם ואכמ"ל. ראה

ודם זבחיך ישפך על מזבח ה"א והבשר תאכל. הנה בפסחים ע"ז נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, דלר"י הוי האי והבשר תאכל תנאי דאם הבשר קיים אז ישפך הדם. אבל אם אין בשר אין דם, ולר"א מבע"ל שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם, והנה בתוספתא שילהי פסחים תניא דכשהוא אוכל הזבח מברך אקב"ו לאכול את הזבח, ופירש"י בברכות מ"ח ע"ב והיכן צונו והבשר תאכל ע"ש, ולפמש"כ הלא בין לר"א ובין לר"י מבע"ל האי והבשר תאכל להתקשרות דדם לבשר להלכותיהן, אבל עכ"פ לא למצות אכילה קאתי, ומכש"כ דרש"י גופיה פי' בפסחים נ"ט ע"א דעשה דאכילת קדשים בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל, הוא מקרא דואכלו אותם אשר כופר בהם דכתיב במלואים בפ' ואתה תצוה, ועמש"כ בחידושי שם וצ"ע כעת

לא תתגודדו. ביבמות י"ג ע"ב דרשינן לא תעשו אגודות אגודות ופריך האי לא תתגודדו מבע"ל לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת, וקשה הרי לפ"מ דמסקינן במכות כ"א ע"א דשריטה וגדידה אחת היא, ולפ"ז חבורה על מת כבר ידעינן מקרא דפ' קדושים ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם, וע' בתוס' יבמות שם ד"ה דאמר ובסה"מ ל"ת מ"ה וצ"ע כעת

אפס כי לא יהיה בך אביון. כתב בתשובות הרשב"א סי' ת"ט וכפל דבריו במיוחסות סי' רפ"ז וז"ל ויש לנו מקום עיון בזה כתוב אחד אומר אפס כי