עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › אור הישר (תנ"ך)

אור הישר (תנ"ך) עה

Ohr Hayashar tanach 75 · אור הישר (תנ"ך) · free full Hebrew text

Open in the reader →

ודבריו לקוחים ממד"ר ותנחומא ר"פ מטות ובתנחומא ויקרא סי' ז' ע"ש בארוכה, וזה מתאים עם דרשת חז"ל בתמורה ד"ד ע"א דאת ה"א תירא היא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה ואם יהיה ירא מעבירה זו, אז יוכל להשבע לקיים מצוה כנ"ל, ורש"י עפ"מ דדעתו בזה בחגיגה ד"י ע"א כדעת הרמב"ם, לכן הזהיר דשבועה זו היא דוקא אם יש בו כל המדות הללו כו', דאל"כ אולי לא ימלא אח"כ קיום המצוה על מתכונתה כדת של תורה. נמצא דאיכא בשבועתו המוקדמת משום לתא דמוציא שם שמים לבטלה, ועמש"כ בחידושי לתהלים סי' קי"ט. עקב

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה. וכן כפל משה רבינו דבריו אלו ס"פ תבוא, ופירש"י שמלתך לא בלתה. ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם כלבוש הזה של חומט שגדל עמו ע"כ, והאבן עזרא והרמב"ן כתבו שאין בתולדת המן להוליד זיעה ע"ש. ולפ"ז פליגי הראשונים ז"ל במציאות תכונת המן. דלדידהו אין בטבעו ותולדתו להוליד זיעה, ולרש"י הוא מוליד זיעה ככל המאכלים רק ענני הכבוד העבירוה

אכן קשה מדוע תלה הכתוב הנס בהעדר בליאת השמלות, דעכ"פ לדעת האומרים שלא היה בתולדת המן להוליד זיעה, אין הנס גדול כ"כ לפי שזה אפשר לכלול בכלל הנס של ירידת המן. הלא טפי הי"ל להזכיר גידול הבגדים עם גידול האברים של כל פרט ופרט מישראל. דאם נארגו בגדים ונתפרו עבור קטן בן שלש שנים קודם יציאת מצרים והיה מלובש באותן הבגדים כל אותן ארבעים שנה במדבר, וכשהיה בן ארבעים ושלש שנה היו הולמות לו כל בגדיו שלבש אז, וכן לכל אחד ואחד מישראל לפי ערך שנותיו, הלא אין לך נס גדול מזה

וי"ל דמקור הנס היה על שהבגדים לא בלו, שאם היו בלים לא היה על מה לחול הנס של גידולי הבגדים כיון שכבר הם בלואים, אולם מה יועילו אם עומדים קיימים ומגוהצים כיון שאינם הולמים ללובשיהם מפני קטנותם, לכן הוסיף רש"י דלבד שהיו בתכלית השלימות ומגוהצים, היו גדלים ג"כ עם לובשיהם לפי מדת כל אחד ואחד

ואכלת ושבעת וברכת. בברכות ל"ה ע"א התינח לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתיא בק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכש"כ, ולכאורה יל"ד מדוע לא נימא קרא כדכתיב דוקא דהברכה היא רק אחרי השביעה משא"כ כל זמן שהוא רעב על מה תחול הברכה, וה"נ אמרינן כ"א ע"א שם מה למזון שכן נהנה ע"ש. הלא הברכה היא על ההנאה ובעודו הוא רעב לא שייך זה רק אחרי שנהנה במה שהוא שבע, ואפשר דכוונת הש"ס דכשהוא רעב הוא מרגיש יותר