אור הישר (תנ"ך) עד

למילף מקרא דמכה אביו דמסתעף מינה דין מיתה, הרי דנידון אפילו במיתת ב"ד בשביל חזקה זו, ומכש"כ דתועיל בתר הכי חזקה זו לירושת ישראל כנלע"ד, ועמש"כ בחידושי לחולין שם. ואתחנן

ההר הטוב הזה והלבנון. פירש"י (יומא ל"ט) זה בית המקדש ע"כ, באמת הוא בתרגום אונקלס ובספרי הכא, ומלבד זה נסמן מקורו בטעות, דביומא שם נסמך אקרא אחרינא, ועל הכתוב דהכא הוא בגיטין נ"ו ע"ב, וע' ברש"י ירמיה כ"ב ו' ובזכריה יוד יוד ושם י"א א' וצ"ע

לא תעשה כל מלאכה וגו' ושורך וחמורך וכל בהמתך. בס"פ הפרה ילפינן מהאי וכל בהמתך דגם חיה ועוף כיוצא בהן לאיסור מלאכת שבת ע"ש והנה בפסחים ס"ו גבי חל ע"פ להיות בשבת ושכחו ולא הביאו סכיניהם מע"ש דקאמר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו גדי תוחב לו בין קרניו, ופריך שם והלא מחמר ומשני כלאחר יד ופירש"י שאון דרך טלה לשאת משוי ע"ש. והשתא לפ"מ דילפינן בשבת קנ"ג ע"ב איסורי דמחמר מלא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך ועמש"כ בחידושי שם, ובב"ק שם גמרינן מקרא דגם חיה ועוף כיוצא בהן גבי שבת, וא"כ מה מקום לאמר דאין דרך טלה לשאת משוי, האם דרך עוף לשאת משוי ואפ"ה דין המשנה הוא ומילפותא דקרא דחייב על מלאכת שבת דאיכא נמי בזה איסורא דמחמר, ואיך נוכל להוציא טלה מריבויא דכל בהמתך וצ"ע כעת

שמע ישראל ה"א ה' אחד. בברכות י"ג ע"ב כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, והנה שם נ"ד ע"ב חשיב שלשה דברים שמאריכין ימיו ושנותיו, והעיר שם הגרע"א ז"ל שהקדימו בזה המהרש"א אמאי לא חשיב נמי הא דאמר שם מ"ז ע"א כל המאריך באמן כו' ע"ש. ולפי המבואר הכא הי"ל ג"כ לחשוב כל המאריך באחד כו', וכן הא דהתם ד"ח ריש ע"ב כל המשלים פרשיותיו עם הצבור וע"ש כ"ב ע"א וצע"ק

את ה"א תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע. והנה דעת הרמב"ם בסה"מ עשה ז' דהאי ובשמו תשבע היא מ"ע להשבע לקיים מצוה, והי"ל הגרסא בתמורה ד"ג מניין שנשבעין לקיים המצות דכתיב ובשמו תשבע, ואזהרה זו כפולה עוד בפ' עקב. ובשניהם הקדים הכתוב את ה"א תירא ואותו תעבוד, ובשניהם פירש"י אם יש בך כל המדות הללו שאתה ירא את שמו ועובד אותו אז בשמו תשבע שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך ואם לאו לא תשבע ע"ש,