אור הישר (תנ"ך) עג

דברים

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. וכ' הרמב"ן וז"ל שיחוס ישראל מן אברהם וכל זרעו אחים כי כולם הם נמולים וזה טעם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחוה מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל, הנה מלשונו משמע דהכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע מוציא רק את ישמעאל מדין ובני קטורה אבל לא את עשו, והוא פלא דבסנהדרין נ"ט ע"ב פריך כיון דכתיב גבי מילה ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך א"כ בני ישמעאל לחייבו ומשני כי ביצחק יקרא לך זרע ופריך בני עשו לחייבו ומשני ביצחק ולא כל יצחק. וכן בנדרים ל"א ע"א גבי נודר מזרע אברהם קאמר דהכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע ממעט ישמעאל ועשו וכה"נ בירושלמי שם, ואיך הפריד הרמב"ן בין הדבקים, וע' מג"א סי' תקצ"א סק"ז ובח"ס חא''ח סי' קס"ה וצ"ע

כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. הנה בקידושין י"ח ע"א יליף ר' יוחנן מהאי קרא דנכרי יורש את אביו דבר תורה ופריך ודילמא ישראל מומר שאני אלא מהכא כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ע"ש, וממסקנא זו צ"ל דגם בנזיר ס"א ע"א שהביא דרשה דר' יוחנן מקרא דירושה לעשו סמיך נמי על מקרא דלאחריו כי לבני לוט וגו'

והנה ראיתי בס' קסת יהונתן שהקשה מאי פריך בחולין י"א ע"ב וליחוש דילמא לאו אביו הוא, הלא חזינן מדרשתם בקידושין דאפילו בעכו"ם החליטה תורה דין ירושה לבן, ש"מ דמחזקינן ליה באביו ומכש"כ ישראל ע"ש, ולדעתי נראה להוכיח להיפוך מהא דאמרינן בנזיר שם דעכו"ם אינו מוזהר על כבוד אביו מדין התורה, מזה נראה דליכא גביה חזקת אב ומה"ט לא הוזהרו על מצוה דכבוד או"א בכלל השבע מצות מפני העדר חזקה זו, ואף דאמו היא ודאית אבל שלא להפריד בכבודם לא הוזהרו גם על כבודה, והא דאיתנהו בדין ירושה הוא משום כבודו דאברהם ניתנה הירושה לבני לוט כדאמר התם, משא"כ חזקת אב דישראל היא חזקה ודאית כדאמרינן בנזיר מ"ט ע"א ובירושלמי קידושין פ"ד ה"י ובספרא ר"פ אמור, ובכלל מה לו להגאון הנ"ל להסיע א"ע לדין ירושת עכו"ם למפשט מיניה לחזקת אב דישראל תיפ"ל מדין ירושת ישראל דאמרה תורה, ובע"כ דכוונת הש"ס