אור הישר (תנ"ך) ע

חולין אז לא ידור מתחילתו, וע' ריש חולין בפלוגתא דר"מ ור"י וגם ע"פ דרך זה תרווייהו צריכי

ויאמר אלעזר הכהן אל הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה. בעירובין ס"ג ע"א אחז"ל אהאי קרא אע"ג דאמר להו לאחי אבא צוה ואותי לא צוה אפ"ה איענש משום דהורה הלכה בפני רבו, וכ' שם במהרש"א וז"ל גם לפי המדרש דמכלל כעס בא משה לידי טעות ונתעלמה עלמה ממנו הלכה זו מ"מ הי"ל לאלעזר לשהות עד שיתיישב דעתו של משה מן הכעס והיה נזכר הלכה עכ"ל, הנה מדרש זה הוא בפסחים ס"ו ע"ב ובאבות דר"ג פ"א, אך תירוצו הוא דחוק כי מי יוכל להגביל הזמן של העברת הכעס ואפשר כיון שנתעלמה ממנו אולי גם אז לא יזכור מעצמו בכל הזמן של אותו המעמד שעומדים לפניו להזהירם על ההגעלה ולכן לולא דבריו ז"ל היה נלע"ד דהי"ל לאלעזר לאמר למשה בחשאי למדתנו רבנו הלכות גיעולי עכו"ם ואז היו שומעין ההוראה מפי משה ומדלא עשה כן נענש ועכ"פ יצא לנו מזה דין חדש לדורות דאפילו התלמיד יודע ברבו שהוראה זו הפרטית שכוחה מרבו או אינה ברורה לפניו, אל יורה הוא בעצמו רק יציע בפני רבו עד שהדין יהיה ברור לפניו וההוראה תצא דוקא מפי רבו

ולא נפקד ממנו איש. הנה פלוגתא היא ביבמות ס"א ע"א דרבנן סברי דלא איקטל במלחמת מדין חד מישראל ור"ש בן יוחי סבר לא נפקד ממנו איש לעבירה, וסוגיא דשבת ס"ד סוף ע"א ס"ל כרשב"י, ולשון רש"י שם לא נפקד לא נחסר מדת יהודית ע"ש, אולם במדרש שה"ש פרשה ד' סי' ג' ושם פרשה ו' בפסוק שניך כעדר הרחלים, א"ר הונא שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאילו הקדים אחד מהן תפילין ש"ר לתפילין ש"י לא היה משה משבחם ולא היו עולין משם בשלום הוי אומר שהיו צדיקים ביותר ע"ש, והמדרש הזה אומר דרשוני, הלא בודאי כמו שהיו זהירין במצוה זו כמ"כ היו זהירין בכל המצות, והשתא מדוע תפסו במדרש להזכיר דוקא מצוה זו, ולהחליט דלולא מצוה זו לא היה משה משבחם ולא היו עולין משם בשלום, ורק מזה מוכח שהיו צדיקים גמורים, ובכעין זה נמצא מדרש הצריך פתרון בתהלים סי' ב' דדריש. ננתקה את מוסרותימו אלו תפילין של יד ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש, והוא ג"כ פלא מדוע תפסו דוקא למצוה זו, וחלקוה נמי לשנים. הלא מי שמניח תפילין מניח שניהם ומי שאינו מניח אינו מניח כל עיקר

ונראה עפ"מ שיש לדקדק נמי אהא דהקפידה תורה שתהיה הנחת תפילין של יד קודמת לשל ראש, כדהורו חז"ל במנחות ל"ו ע"א מקורו מקרא דוקשרתם לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך, ולא עוד אלא דיפה ג"כ כח השל יד להיות מאוחר נמי בחליצתו, ומדוע יגרע כח השל ראש להיות מאוחר בהנחה ומוקדם לחליצתו מטעם דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים כדאמר התם, הרי עכ"פ האי דינא טעמא בעי למה זה הקפידה תורה ככה.