אור הישר (תנ"ך) סט

כן נפלאתי על המהרש"א בעירובין שם שכ' וז"ל ולא אשכחן ר"ל דיעמוד לפניו לשאול באורים ותומים כמפורש בקרא ולא אשכחן בכל מעשה דיהושע שבא לפניו אלעזר לשאול באורים ותומים עכ"ל, והוא פלא דגמרא ערוכה היא בב"ב קכ"ב הנ"ל גבי חלוקת א"י דיהושע עמד לפני אלעזר בשאלת או"ת, וע"ש ברשב"ם ובתוס' סנהדרין ט"ז ריש ע"א וצ"ע

שוב מצאתי בחידושי רש"ש לעירובין שם שהאריך בזה ובהרבה כוונתי לדבריו, וגם הוא הביא שמצא בס' ב"א שהרגיש בזה והס' הזה אינו ת"י לעיין בו, ונשאר בצ"ע מה דחקו לרש"י בעירובין לפרש דבר הלכה, אבל לפמש"כ דחקו ליה סוגיא דב"ב אכן על כל אלה תשאר הסתירה על רש"י ממה שפי' הכא והפליאה על המהרש"א

ביום השמיני עצרת תהיה לכם. ע' זוה"ק פ' נח דפוס סלאוויטא דף ס"ד ע"א. מטות

איש כי ידור נדר לה'. ראיתי בספר שהביא מדרש פליאה דמסיק אהאי קרא זה שאמר הכתוב כי צל ימינו על הארץ, ומפרש הוא ע"פ משאחז"ל נדרים סייג לפרישות, ולפרישה מתענוגי העוה"ז ולשבור תאות בשרים, הלא הרפואה מבוארת שיזכור לו יום המיתה, וזכירה זו יתכן רק ע"י הכתוב כי צל ימינו על הארץ

אכן אפ"ל בפשוטו ע"פ מש"א בנדרים ד"י דלא לימא לה' קרבן רק קרבן לה' משום דילמא יאמר לה' ולא גמר לדבוריה היינו שימות בינתים וקא מפיק שם שמים לבטלה ע"ש. ועפ"ז שפיר סמיך המדרש אקרא דאיש כי ידור נדר לה', שידע בשעת הנדר שכל מה שידור לה', יזכור אהאי קרא דצל ימינו על הארץ, ולפ"ז בכל רגע ורגע אינו בטוח בחייו, וממילא יבא ע"י זכירה זו שלא ימהר להוציא מפיו תיבת לה' קודם שאמר טיב הנדר כנ"ל

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. ראיתי מי שדקדק על כפל הלשון כיון דלא יחל דברו בודאי החוב עליו לקיים ככל היוצא מפיו, וכמ"כ הוה מצי לדקדק דלכתוב ככל היוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו ל"ל אולם הקושיא מעיקרא ליתא דהא תרווייהו צריכי וכמה הלכתא גבורתא ילפינן מינייהו דבחגיגה ד"י ע"א דרשינן לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו וע' עוד דרשות נפרדות בזה במשנה נדרים י"ד ע"ב ושם ט"ו ע"א וט"ז ע"ב פ"א ע"ב וד"צ ע"א ובתוספתא שם פ"ד ובנזיר ל"ח ע"ב ובשבועות ד"כ ע"ב כ"א ע"א, ומה דמסיק ככל היוצא מפיו יעשה ילפינן בנדרים ד"ג ע"ב דידות נדרים, כנדרים, וע"ש ג"כ בירושלמי פ"א ה"ב ושם פ"ב ה"ב

אולם בדרך רמז ודרושי יש להמתיק היתור לשון דכשיבא לידור נדר יעמוד מקודם על תכונת נפשו, אם מטבעו הוא שלא יחל דברו אז הוא בטוח גם בנדר זה העומד לפניו דככל היוצא מפיו יעשה לא כן אם דרכו תמיד לעשות דבריו