אור הישר (תנ"ך) עא

לכן אפשר לאמר בזה דהנה השני מקומות שנצטוינו להניח עליהם התפילין, הם המוח וכנגד הלב, הן הם יעידון ויגידון כי שניהם השתעבדנו להשי"ת ע"י הנחת התפילין, והנה האמונה היא בלב והשכל במוח, ושני כחות אלו הם באמת נגדיים, דבמקום אמונה טהורה בלתי דרוש התחכמות השכל, וכשיבא להשיג הדבר ע"י השכל אות הוא כי לא יאמין בלבבו עדי השכל יחייבו, ורק אז ידע כי כן הוא

והנה בנוגע לעיקרי הדת ומצות התורה לאו כל מוחא סביל דא להשיגם רק ע"י השכל, כאשר העיד על עצמו החכם מכל אדם אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ולפ"ז אף כי הורשה לנו לחקור את התורה בכל מיני שכליות, כאשר נראה בבבלי וירושלמי ומפרשיהם, איך שהעפילו לעלות על כל פרט ופרט ממצות התורה להשיגו ע"י סולמות השכליות, ורק כאשר קצרה יד שכלם מלהשיגו בדקו ומצאו בכתובי התורה, ואמרו בהחלט אמר קרא, ומאז פסקו לחפש בשכל אחרי דגזירת הכתוב הוא, והיא האמונה

ומה נאמנו לפ"ז דברי המדרש שדרשו ננתקה את מוסרותימו אלו תפילין של יד, היינו שבאחרית הימים כשיתיצבו ונוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ינתקו התפילין של יד היא האמונה, ויאמרו ג"כ נשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש, שאפילו מה שהשכל מחייב ג"כ נבטל, רק מפני שבאו ע"י מצות התורה

ומעתה מובן היטב סדר הנחת התפילין שאמרה תורה וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך, כי אם ילבש השל ראש תחילה, היינו שיבא לחקור בשכלו במצות התורה בטרם שקשר האמונה של לבו, ואם לא ישיג בשכלו מהות ונחיצות המצוה לפי שכלו הלא יבעט בה, לכן גזרה תורה וקשרתם לאות על ידך היא האמונה. והדר והיו לטוטפות בין עיניך לחשוב עם שכלך, כי האמונה תנצרך, ומשום זה ג"כ כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, מפני שאם תקצר שכלך מלהשיג מהות המצוה, ותחלוץ את השל ראש מלחשוב, עכ"פ השל יד ישאר עוד קשור בלבך, היא האמונה

ואחרי הנחות אלו מה נמלצו דברי המדרש אקרא דלא נפקד ממנו איש, שלא הקדים אחד מהן תפילין ש"ר לתפילין ש"י, היינו ששום אחד מהם לא חקר התורה ע"פ שכלו בזולת האמונה, וזהו דמסיק במדרש שאילו הקדים אחד מהן תפילין ש"ר לש"י לא היה משה משבחם, ר"ל כי אז היתה סימן על העדר האמונה ואז לא היו עולין ג"כ משם בשלום, והיינו דמסיים המדרש דזה גופה אות היא לעולם שהיו צדיקים ביותר. מסעי

כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרוצח. בסנהדרין ר"פ הנחנקין יליף מיניה חיובא דהורג את הקטן, וכ' שם התוס' דגרסא מוטעת היא דהא בפ' יוצא