אור הישר (תנ"ך) ו

וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר. הנה האי קרא קאי היכא דלא היה מהול מקטנותיה ולא מהיל נפשיה כשהגדיל, דאילו בחיובא דאב למול את בנו ליכא כרת בין להבבלי קידושין כ"ט ע"א דיליף מוימל אברהם את יצחק בנו ובין להירושלמי שם פ"א ה"ז דיליף מדכתיב בפ' תזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו, דבהני קראי אין שום זכר לחיוב כרת. וחיוב הב"ד למימהליה ילפינן בקידושין שם מקרא דלעיל הכא בפסוק יוד המול לכם כל זכר, וגם שם לא נזכר חיוב כרת, והא דרש"י פי' בפסחים ס"ט ע"ב דליכא כרת לבו ביום אם ימול למחר ע"ש, לאו דוקא למחר הוא, דהא איהו גופיה כתב בשבת קל"ג ע"א וז"ל מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא ואבוה לא מחייב עליה כרת ע"ש, אלא משום דבפסחים איירי לענין מכשירי מילה לדחות מילה בזמנה דשבת דעלה ליכא כרת, ולהכי הזכיר למחר אבל באמת ליכא כרת על אביו או על ב"ד לעולם. רק עליו גופיה אם לא מל א"ע כשהגדיל, ואזהרתיה בזה מקרא דונמלתם את בשר ערלתכם דדרשינן בירושלמי קידושין שם ונטלתם אתם ע"ש

ועפמש"כ מבואר הא דבתוספתא שבת פט"ז תניא ר"א אומר מילה דוחין עליה השבת מפני מה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן ע"ש, וכוונתו בזה שאמר אחר זמן הוא דוקא לכשיגדיל, דבזמנו לא משכחת שום חיוב כרת כנ"ל, ורש"י ביומא פ"ה ריש ע"ב הביא דרשת ר"א כמה ששנויה בתוספתא שם, עפ"מ דר"א גופיה שנאה הכי, אבל לא נאיד בזה מסוגיא דשבת קל"ב ע"א כדהבינו שאר מפרשים והקשו עליו ע"ש, וזה ברור

ומה שהעיר הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו הרחב דבר מהא דאמרינן ביבמות ע"ב ע"א דמשוך הוא מדרבנן, ובאבות פ"ג מי"א חשיב מפר ברית בשר באין לו חלק לעוה"ב ותירץ דביבמות הוא לאיסור אכילת תרומה וקדשים ע"ש. ולע"ד בלתי מובן כלל ההרכבה מעיקרא, דבקרא הכא גופה מבואר דהאי את בריתי הפר קאי על ערל זכר אשר לא ימול, וכן פירש"י באבות שם ובסנהדרין צ"ט ע"א על מי שאינו רוצה להיות נימול, ורבינו יונה באבות שם הוסיף שהוא כמו להכעיס כו' ע"ש, משא"כ ביבמות שם פירש"י בהדיא שנמשכה ערלתו משמע מעצמה, ומילה זו היא רק מדרבנן, ומה שהביא מדברי הרמב"ם בה' תשובה ובה' מילה שפי' משוך אהא דמפר ברית ששנינו באבות, שם ג"כ הכוונה משוך בידים שיהיה נראה כבלתי מהול, וביבמות איירי שנמשכה הערלה מעצמה ומילה זו היא רק מדרבנן כנ"ל. וירא

ארדה נא ואראה. פירש"י למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראייה