אור הישר (תנ"ך) סו

שלא יהא אכזרי מלמחול ע"כ, ואין להקשות הלא בברכות י"ב ע"ב אמרינן כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא כו' ע"ש, והוא דלא כדפירש"י הכא דדוקא למי שמבקשים ממנו מחילה, וחזינן נמי דמשה רבינו לא התפלל עד שבקשו ממנו, די"ל דהכא משום כבוד המקום שלא ניתן למחילה כדכתיב וידבר העם באלקים ובמשה, לכן המתין עד שיחזרו בתשובה, ובקשה זו ממנו להתפלל לה' לתשובה נחשבת, ועוד דבברכות שם איירי כשלא היה להמבקש רחמים צער ממנו מקודם, משא"כ היכא דהוה ליה צערא, משנה מפורשת היא בב"ק צ"ב ע"א אע"פ שהוא נותן לו שכר הבושת אין נמחל לו עד שיבקש ממנו והכא הלא גרמו לו צער מקודם כדכתיב בקרא, וסיום דברי רש"י דהכא שלא יהא אכזרי מלמחול, מורה נמי על מקור המשנה דב"ק שם, דמסיק ג"כ ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי כו'

אמנם אכתי איכא למידק דאף דעצם דברי רש"י לקוחים ממד"ר אבל תיבת מכאן ליתא התם רק רש"י הוסיף כן, וזהו קשה הלא במשנה דב"ק שם יליף הכי מקרא דאברהם וצע"ק, וע"ע ביומא כ"ג ע"א וברש"י ד"ה דנקט בליביה ובד"ה דמפייסי ליה ובמש"כ בחידושי לבכורות ד"ס ע"א. בלק

לא תלך עמהם לא תאור את העם. ופירש"י לא תלך עמהם א"ל א"כ אקללם במקומי א"ל לא תאור את העם ע"כ, לכאורה בכל הפרשה משמע דהליכת בלעם היתה נחוצה אל הקללות, כדמוכח מכמה קראי שהזכיר ההליכה, והשתא לפי פירש"י דבלעם אמר אקללם במקומי, א"כ מדוע הוזכר כ"כ ענין ההליכה, ולמה לו כל העסק עם האתון אם הנסיעה לא היתה נחוצה. הלא כל המדובר לא היה צריך להיות ע"ד הנסיעה. רק עצם המסופר בפרשה היה צריך להיות אדות הקללות להשפיע על ידם ממקום מגורו, וצ"ע כעת

ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש. והנה מסוגיא דסנהדרין ל"ד ע"ב ל"ה ע"א נלמוד מפסוק זה שלשה דברים, דראשי העם יהיו חלוקים לבתי דינים לשפוט העובדים לפעור, ומשפטם יהיו בתלייה, ושהמשפט יהיה ביום מדכתיב נגד השמש, ומינה ילפינן לכל דיני נפשות לדורות שדנין ביום ע"ש, ועפ"ז יל"ד קצת ברש"י שכ' וז"ל נגד השמש לעין כל ומדרש אגדה כו', ולא זכר כלל דרשת הש"ס דגמרינן מזה לדורות דדיני נפשות ביום. כדרכו בקדש להסמיך הדין שהוציאו חז"ל מפסוק זה

וביותר יל"ד על פירש"י במגילה י"ד סוף ע"א, שכ' אהא דוכי דנין דיני נפשות בלילה וז"ל והא כתיב דינו לבקר משפט וכתיב והוקע אותם לה' נגד השמש ע"כ, והוא תמוה בכפלים. שעשה האי קרא דנגד השמש כטפל. אע"ג