אור הישר (תנ"ך) סג
Ohr Hayashar tanach 63 · אור הישר (תנ"ך) · free full Hebrew text
Open in the reader →לכל קדשי ב"י לך נתתים למשחה וגו'. בספרי תניא אין משיחה אלא גדולה כו', ע"כ, ובזבחים צ"א ע"א ובכ"מ הוסיפו לבאר תיבה זו, למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. וכל אחד מהקרבנות לפי אופן אכילתו נתבאר דרכי גדולת אכילתו, גבי בשר הקרבנות תנן בזבחים ד"צ ע"ב ובכולן הכהנים רשאין שאין לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלי חולין כו', וגבי שירי מנחות תניא בסוטה י"ד ע"ב ורשאין הכהנים ליתן לתוכן יין ושמן ודבש, ובאכילת מתנות כהונה דזרוע לחיים וקיבה דלא נתבארו במשנה וברייתא, הוסיף רב חסדא ואמר בחולין קל"ב ע"ב דאין נאכלות אלא צלי ובחדדל, וע' בכורות כ"ז ע"א תוד"ה ואתי ובמש"כ בחידושי שם
אמנם פסח אף שהוא ג"כ קרבן ככל הקרבנות, אפ"ה הוא) מופקע לגמרי מהאי דינא דלמשחה משום דמדין התורה אינו נאכל אלא צלי, ואולי היה מקום לאמר, דלפ"מ דנאכל על השובע, נוכל להוסיף לאחר אכילתו מיני ממתקים לקיים בו דין דלמשחה הרי להכי תנן בפסחים קי"ט ע"ב אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
והנה מכל אלו ידעינן רק בנוגע אל עצם האכילה לבסומי טעמיה כנ"ל. אולם רש"י הוסיף עוד ביומא י"ד ע"א לפרש דאפילו לאכול קדשים בשעת צערו אסור מקרא דלמשחה שצריך לאכול בשמחה, וע"ש בתו"י ובמש"כ בחידושי שם, והתוס' ביומא כ"ה ע"א כתבו עוד על אופן האכילה היינו דאסור לו לאכול קדשים מעומד, דזה אינו בגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ולהכי התירו לו לאכול בעזרה מיושב
אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה וגו'. והנה הא דתנן במע"ש פ"א מ"ב הבכור מוכרין אותו תמים חי ובע"מ חי ושחוט, הוא ג"כ מדיוקא דהאי קרא דכתיב לא תפדה, דייקינן דפדיון הוא דאין לו היינו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין אבל נמכר הוא, ומסקינן עלה בתמורה ד"ח ע"א דרישא דקרא איירי בבע"מ להכי הוא נמכר, ואפילו אם הוא תמים נמכר והלוקח יאכלנו אחרי שיפול בו מום, כדכ' הרמב"ם בפיה"מ למע"ש שם וסיפא דקרא ואת דמם תזרוק איירי בתם ובזמן שביהמ"ק קיים ע"ש, אבל תם בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה אין מוכרין אותו חי, כדאמרינן בתמורה שם ד"ז ע"ב, וכ' הר"ש במע"ש שם דאפילו לריה"ג דס"ל קדק"ל ממון בעלים הוא מודה דבכור תם בזמן שביהמ"ק קיים לא הוי ממון בעלים ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן לע"ד פירש"י בב"ק י"ג ע"א בד"ה בבכור תם, שכ' שנמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם או אם הבית קיים יקריבנו עכ"ל, ולפי הנ"ל בזמן הבית ליתא כלל בכור תם בהיתר מכירה וצ"ע.