אור הישר (תנ"ך) ה

ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו במדרש רבי תנחומא ע"כ, ואין להקשות הרי גבי דחף את חבירו מראש הגג מתמה הש"ס בב"ק ד"צ ע"ב האם הטריח הכתוב את הב"ד לצאת מלישכה ולראות את גובה הגג ע"ש, די"ל דהתם איירי שיש עדים שראוי לסמוך על עדותן, והכא דבא הכתוב ללמד כו', הוא בגוונא דליכא עדות ברורה, וזה החידוש ואע"ג דקמיה שמיא גליא ומדוע ירד ה' לראות, בע"כ הוא להורות על דין כזה דראיית הדיינים נחוצה איך להוציא הדין לאמתו, אז לא ירשיעו הנדון עד שבעיניהם יראו ויבינו לכוון אל האמת כמו שהיה ולא יחושו על טרחתם, וע' ברש"י פ' וירא י"ח כ"א. לך לך

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט וגו'. פירש"י לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין ע"כ. והנה מקור האגדה היא בב"ר, ושם מבואר ד דמחלוקת הרועים משני הצדדים נגעה עד בעליהם ג"כ, וכדמוכח ממקרא שלאחריו ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועך, הרי דהמחלוקת של הבעלים מצא הד בין רועיהם, וטענת גזל יצא מאברהם וטענת ירושה מלוט, וכדאמרינן בחולין דיד ע"ב מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים, ולפ"ז קשה בהא דמסיק רש"י והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ כו', משמע דרק להכי אתא קרא, והוא תמוה אמאי איצטריך קרא להכי, הרי אפילו לא היה הכנעני והפרזי בארץ ואברם כבר זכה בה, מי שמע כזאת דהיורש יתבע ממורישו ירושתו כל עוד חלקו בחיים, ואף די"ל דמעשה שהיה כך היה דאברם לא זכה עוד מפני שהם ישבו עדיין. אבל מדוע נימא דקרא אתא להורות על רוע טענתם של רועי לוט, דבלא"ה אין מקום לטענתם כל זמן שאברם חי, ובפירוש יאמר כי הוא גזל ואדעתא דהכי אינו מקנה ללוט ירושה כזאת, הרי י"ל דהפסוק יספר מעשה שהיה כי השדות דרועי לוט הנהיגו עליהם את הבהמות היו של הכנענים והפרזים והם היו הנגזלים, אולם בפסיקתא פיסקא וביום השמיני סי' ג' מבואר דעל טענת רועי אברם שלא היו בהמתן זמומין השיבו רועי לוט טענה יותר מחוצפת כפי המבואר בב"ר, היינו אדרבה אנו צריכים למחות בידכם שאתם זוממין את הבהמות ואתם עושים את עצמיכם צדיקים מבהמותיו של אחר הלא הקב"ה אמר לאברם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואתם יודעים שאין לאברהם בן ולוט יורשו ולמחר הוא מת ונמצא השדות אינן גזולות ולהיפוך גזל יהיה מה שבהמותיו של אברם יפלו לידו של לוט כחושות מפני שהיו זמומות ע"ש.