אור הישר (תנ"ך) נב

נופל על פעולת האחרים שם רגימה אח"כ משא"כ במקום שפעולת השליח יכולה להעשות ע"י המשלח בעצמו אפשר דלא אמרינן ביה דשלוחו יהיה כמותו

אמנם כמ"כ איכא למידק אילפותא דר' יהושע בן קרחה בקידושין מ"א ע"ב מקרא דושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל כולן שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו ש"א כמותו ע"ש. והתם נמי קשה דילמא התם שאני משום דפעולת השחיטה לא משכחת ע"י כולם משא"כ היכא דאפשרות הפעולה יכולה להעשות ע"י הבעלים אפשר דלא אמרינן ביה דשלוחו יהיה נחשב כמותו, דוגמא דר"ע השיב לר"א במנחות פ"ב ע"א אין דנין אפשר משאי אפשר ע"ש וצ"ע כעת

ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. תניא בספרא אין לי אלא שהכה את האיש הכה את האשה מנין ואת הקטן מנין ת"ל כי יכה נפש בין איש בין אשה בין קטן ע"כ, מהכא משמע דגרסת הש"ס בנדה מ"ד ע"ב נכונה, דגמר מהאי קרא הורג קטן בן יומו, וכדהחליטו בתוס' ר"פ הנחנקין, ולא כגרסת הש"ס בסנהדרין שם, דילפותא דהורג קטן הוא מקרא דכל מכה נפש דפ' מסעי המובא בתוס' נדה שם ד"ה איש ע"ש

אולם לע"ד בלתי מובן הלא כמו לרבנן כמ"כ לר' יהודא בן בתירא בסנהדרין ע"ח ע"א, מבע"ל לקרא דהכא אי בעינן כל נפש או אפילו מקצת הנפש ע"ש, וא"כ הרי אתא האי קרא לשיעור ההכאה של המכה, ולא על שיעור גדלות או קטנות של הנהרג, ולפ"ז טפי עדיף למילף מקרא דכל מכה נפש דפ' מסעי, וכגרסת הש"ס בסנהדרין פ"ד ע"ב. ואז תהיינה שתי הדרשות של המקראות קיימות וצ"ע כעת. בהר

בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. במשנה בכורות ס"פ יש בכור ס"ל לר"מ דמתנה אינה חוזרת ביובל וחכ"א המתנה כמכר. וקאמר בגמרא מ"ט דר"מ מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא כו' מאי טעמייהו דרבנן תשובו לרבות את המתנה ע"כ, משמע דאפילו לרבנן אי לאו דגלי רחמנא בקרא דתשובו לרבות המתנה היתה מתנה ממועטת, ומכש"כ לר"מ דאמר בהדיא דמשום דכתיב מכר לא הוי מתנה בכלל וקשה הלא גבי תשלומי דו"ה דכתיב בהדיא או מכרו, ואפ"ה אמרינן בב"ק ע"ט ע"א גנב ונתן במתנה משלם תשלומי דו"ה, ואפ"ל בדוחק דאחרי דתיבת מכרו אתא להורות על טביחה להיקישא. דלא נימא אין שלד"ע אלא דאפילו טובח ע"י אחר נמי חייב, והשתא אם ניזיל בתר טעמא משום דמוכר אי אפשר דלא ע"י אחר כדאמרינן בב"ק שם. לפ"ז אין נ"מ אם הם מוכר ולוקח או נותן ומקבל מתנה.