אור הישר (תנ"ך) נא

להו במשנה בתלתא קנינים, ובין רבי לר' יוחנן רק משמעות דורשין איכא בינייהו, דרבי לפ"מ דלא בעי קרא לחלק הוי כי יקח חלוק ל לעצמו לקידושי כסף, ובעלה לעצמו לקידושי ביאה, משא"כ לר"י דצ"ק לחלק הלא מכתוב זה בלתי מוכרע אם הוא חלוק, אכן אחרי דאית ליה קרא דבעולת בעל לקידושי ביאה, בע"כ דממילא הוא מורה דכי יקח הוא קנין. כסף בפ"ע לקידושי אשה כנלע"ד

ומיד בן נכר לא תקריבו. ופירש"י נכרי שהביא קרבן ביד כהן להקריבו לשמים לא תקריבו לו בעל מום כו' אבל תמימה תקבל מהם לכך נאמר למעלה איש איש לרבות את העכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל, ע' במזרחי ובמה שהאריך בזה בת' פנים מאירות ח"ב סי' ק"מ

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. בספרא תניא שה ולא עופות והלא דין הוא ומה אם בהמה שאינה באם על הבנים הרי היא במצות או"ב עוף שהוא באם על הבנים א"ד שיהא במצות או"ב ת"ל שה ולא עופות, והנה בהתוה"מ הסביר עפ"ד המורה נבוכים דהטעמים דאו"ב ושלוח הקן שניהם הם מצד רחמנות כוי ע"ש. ועכ"פ משמע מדבריו דמיעוטא דשה ולא עופות הוא מצד גזה"כ, ולעד"נ דטעמא רבה איכא בכוונת התו"כ דשם אותו ואת בנו נופל רק על נולד שיש לו שייכות עם מולידו דוגמת שה שיצא מרחם אמו, משא"כ בעוף שאין לו שייכות עם מולידו, דהא נולד מן הביצה שהוא אוכלא דאפרת ותוכל להתחמם גם בזולת התרנגולת שהטילתה, וזהו המובן הנכון בלשון הר"ן לחולין ס"ד ע"ב, שכ' אהא דאמר חזקיה וכי בת יש לה ליענה וז"ל והלא מטלת ביצים היא ולא שייך בה בת ע"ש, וה"נ הכא מדקרי להו הכתוב אותו ואת בנו צריך שיהיה הבן מן מולידו דומיא דשה משא"כ עופות, אמנם לפ"ז צריך ביאור ל"ל קרא למעטו כלל ממצוה זו הרי אין זה בנו, לכן הקדים הספרא לפי שמצינו שהכתוב הזהיר גבי עוף באם על הבנים הלא יש מקום לאמר שיש להם שייכות ואפשר נמי ללמוד ק"ו כנ"ל. לכן בא הכתוב למעטו כיון דעכ"פ אין זה בנו של העוף. ובחידושי לחולין שם הארכתי בפרט זה

ורגמו אותו כל העדה. בתו"כ וכי כל העדה רוגמתו אלא אלו עדים במעמד כל העדה, וברש"י מסיק מכאן ששלוחו של אדם כמותו. וראיתי במסרת התלמוד על הספרא שתמה ע"ד רש"י, דלשון התנא משמע שהמצוה בעדים ולא נחית כלל לדין שליחות ע"ש, ולע"ד בלא"ה קשה לשון מכאן, דהא ברפ"ב דקידושין יליף שלוחו ש"א כמותו מקראי אחריני, ועוד כיון שהיא חובת הגוף על העדים בלתי מונה בגדר שליחות כדהביא הקצוה"ח בסי' קפ"ב ובסי' שפ"ב בשם התוס' רי"ד לקידושין ע"ש. ואפילו היה שייך בזה שם שליחות אין ללמוד מכאן דשאני הכא בפעולת רגימה דלא משכחת בכל העדה דמכיון שנסקל ע"י הראשונים שוב בלתי