אור הישר (תנ"ך) נ

בהתוה"מ סי' ע"ט ובבאר שבע לכריתות ד"ג ע"ב ד"ה מאי האי ובמה שהארכתי בחידושי לכריתות ד"ב ע"א ע"ד רש"י ד"ה ובעל אוב

ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם. ע' בתשובות הרשב"א ח"א סי' תי"ג. אמור

אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו. בספרא תניא לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש, וכן מבואר ביבמות פ"ד ע"ב כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא מזדהרא ע"ש, ועפ"ז בלתי מובן מש"כ התוס' בחגיגה י"ד סע"ב גבי בתולה שעיברה מהו לכהן גדול, וז"ל דשמא אף היא בכלל האיסור כדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קרי ביה יקיח ע"ש, ולפי המבואר הכא מה מקום להסתפק בזה ולאמר קרי ביה יקיח מאי דלא נאמר בש"ס, ולהניח מקרא מלא דכפל הכתוב תרי זימני לא יקחו להך דרשה דהיא אגודה עמו בכלל האיסור, ולא עוד אלא שהתוס' בנדרים ד"צ ע"ב בד"ה חזרו הביאו בשם הרב ר' אליעזר ז"ל, דלא מצינו זונה שהיא אסורה להנשא לכהן דודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו ע"ש ולפי דבריהם איך יפרנסו לדרשת הספרא וסוגיא דיבמות מקרא דהכא, וע' בטו"א לחגיגה שם ובשעה"מ ס"פ י"ז מאיסורי ביאה ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק"ג וסי' קנ"א

והוא אשה בבתוליה יקח. ופירש"י ביבמות נ"ט סע"ב דבשעת ליקוחין תהיה בתולה, ומזה מבואר דאנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ע"ש, והנה בקידושין ד"ט ע"ב קאמר דאי מובעלה הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל, והקשה המל"מ פי"ז הט"ו מאיסורי ביאה א"כ קרא דוהוא אשה בבתוליה יקח היכי משכחת לה הלא ביאה אינה קונה אלא בגמר ביאה והרי היא בעולה אלא ודאי דכסף לחוד קונה וע"ש מה שתירץ בזה, ומש"כ על זה בשעה"מ פ"ג ה"ה מה' אישות

ולכאורה מדוע נאיד הגאון הנ"ל מהתם להכא, ולא הקשה שם על אתר, דאם נפרש קרא כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה דהוא עד דמקדש והדר בעיל, איך יפרנס הא דתנן האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה, דאם כסף וביאה הוא קנין משותף, א"כ ליכא רק שתי דרכים בקידושי אשה, לכן נלע"ד בהבנת הסוגיא שם, עפמש"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין ד"ט שם, דרבי ס"ל דל"צ קרא לחלק וכיון דממילא מחולקין להכי הוי ובעלה קנין בפ"ע, ור' יוחנן ס"ל. צריך קרא לחלק, והכא דאין מחולקין, יש לפרש דהאי ובעלה מחובר לתיבת כי יקח, והיינו עד דמקדש והדר בעיל, ולהכי יליף הוא קידושי ביאה מבעולת בעל ע"ש, ולפ"ז כו"ע ס"ל דכסף הוא קנין לעצמו, וכמו דחשיב